מחר בבוקר אני נוסעת לאילת. הייתי אמורה להיות שם כבר מתחילת השבוע אבל זה כבר סיפור אחר לפוסט אחר.
בזמן שהגור יטבע ציפורים, אני אקרא לי ספר על החוף, אקח לי בירה, אנשנש סיגריה מעובר אורח, ואתהה בפעם האלף למה בעצם הפסקתי לצלול.
הרבה זכרונות יש לי מאילת.. כשהייתי ילדה אבא שלי, שהיה חובב נסיעות, היה מעיר אותנו באמצע הלילה וקורא "קדימה נוסעים לאילת"
כזה ספונטני הוא היה.. במיומנות מרשימה היינו אורזות מזרנים, אוהלים ואוכל לתוך ג'יפ הוויליס שהיה לנו ונרדמות עד אילת. באחת הפעמים שהגענו לאילת באמצע הלילה היינו כל כך שפוכים שנרדמנו במקום הראשון שהרגיש בחושך פנוי..
בבוקר התחוור לנו שישנו ליד פחי הזבל..
בכפר של רפי נלסון ראיתי שבדיות חשופות חזה, אף אחד לא עשה מזה עניין חוץ ממני..ילדת חוף בעולם של גדולים.
אבא שלי, שמאז ומעולם אהב את הים היה מראשוני הצוללנים בארץ, ואני זוכרת שהייתי מחכה לו על החוף שיצא מהמים ויספר לי על העולם המופלא הזה שמתחת. פעם הוא הוצא בעילפון. חשבתי שהוא מת מעקיצה של דג זהרון. אבל הוא, כשכולנו סביבו מחכים לאמבולנס שיגיע כבר הרגיע אותנו ואמר " מי יכול עליי!".
כשהייתי בת 12 הוא לקח אותי לצלילה הראשונה שלי באילת. ילדה, נערה מתבגרת עטופה בציוד ענק וכבד. יש לי תמונה מהצלילה הזאת, אני נראית מאושרת!
כשבגרתי והשתחררתי מהצבא החלה קריירת הצלילה שלי. הדרכתי צלילה במועדון תל אביבי ידוע. מוקפת אנשי שייטת מסוקסים יצאנו למסעות צלילה מדהימים. באחד מהמסעות הללו עשיתי את קעקוע סוסון הים שלי בטוסיק. כל אחד מהמדריכים בחר לו יצור ימי אחר. אני בחרתי את סוסון הים בגלל שהזכר הסוסוני נושא את הצאצאים, וכמה שהם יפים כשרואים אותם מתחת למים!
החיים לקחו אותי הרחק מקריירת הים, היו גם סיבות אחרות.. חזרתי לאילת כתיירת ולא חזרתי למים יותר. בכל פעם כשאני מגיעה לאילת אני הולכת למקומות שלי ונזכרת בילדות מדהימה ועם זאת חותכת בבשר מכאב.
מחר אני נוסעת עם הילד שלי. הוא לא בא לים, הוא הולך לציפורים. ואני אקח לי כמה שעות לעצמי, לבד מול הים.. הבירה והסיגריה ואשתגע לעשות את הצעד הזה להכנס עמוק עמוק לכחול הגדול הזה.
ולא אצליח.
לפני 16 שנים. 5 במרץ 2008 בשעה 21:30
