יומן הריון אינטרנטי

כשהנכד ישאל אותי לקראת עבודת שורשים " ספתא (טעות במקור), ספרי לי איך היכרת את סבא" אני אוכל לפרוט אחד לאחד כל ניואנס איך אני וסבא נפגשנו, איך הוא חיזר אחריי בעקשנות, איך התלבטתי, איך התחמקתי ממגע כיאה לנסיכה פרוסית חסודה, איך נשביתי, איך נעתרתי, איך סבא אוהב למצוץ לסבתא את בהונות רגליה.. (אופס, את זה לא היייתי צריכה לספר, טוב נו.. הגיל..היי! תמחוק את זה מיד מהמחברת!), איך התחתנו והולדנו את אבא שלך שאתה לא מאמין כמה שובב הוא היה, שהביא לנו אותך, אוצר שלנו.

בקשרים וירטואליים אין היסטוריה, אין גם עתיד, רק הווה: כאן ועכשיו. מתחבאים מאחורי שמות סתומים, הכל נעשה אינסטנט. מרגישים עכשיו, חווים עכשיו, ממצים עכשיו, גומרים הולכים.
אין תהליך, אין בניה, אין גישושים, אין התקלפות איטית.
שנינו, משני עברי הקו או המקלדת רוצים את אותו הדבר הרי. איך הגענו לאחר שיחה של שעה לכך שאתה אומר לי "אני אוהב אותך"...
באיזה זכות אתה קורא לי "אשתי" במייל ששלחת לי בבוקר?
כמה קדושה הייתה במילים האלה פעם. אני התחנכתי על קדושתן. ככה לימדו אותי, ככה אלמד את ילדיי.
אמא שלי הייתה המלכה של אבא שלי, לא הוא לא הלך על ארבע בבית ובטח לא ענד קולר, ואני די משוכנעת שאמא שלי לא החביאה סטרפ און בארון (אבל סרטים כחולים היו) .
לא,הוא הכין לה קפה כל בוקר למיטה, נישק אותה בדלת הבית לפני שהלך לעמל יומו ויצא.

יש לנו, לנשים שעוד מאמינות בפנטזיה הזאת, צורך עמוק להגיע למקום הזה גם.. אולי זאת הסיבה שחלקנו נמצאות כאן, האם דרך הבדס"מ נקבל את הגבר שמעריץ את האישה שלו? גבר שיבין את כוחה של אישה שמגדלת ילדים בתוכה, שמניקה, שמכילה פחדים ומנתבת, שמגוננת על הקן שלה כמו לביאה, ובשנים האחרונות מצמיחה קריירה אישית, חזקה ועצמאית?

הקלות הבלתי נסבלת של השימוש במילים מלכה, גבירה, אשתי.. יוצרות זילות ונזילות של מערכות היחסים הנרקמות, כמה גבוה עוד אפשר לשאוף כשאת שומעת את זה בלילה הראשון, שני, שלישי..

תבינו, נוצרת פה גם בעיה נוספת.. בפעם הראשונה שאת חלק מהמחזה ההזוי הזה את מאמינה באמת ובתמים שמצאת את גבר חלומותייך, נשאבת לך לתוך סיפור אהבה וירטואלי . טלפונים, אס אם אסים, מיילים.. ואת מגיבה, ואת משתפת אותו בכל החלומות הכמוסים שלך, ואת אפילו מרשה לעצמך להיות טיפה פגיעה והנה תראי כמה מושלמת את עדיין בעיניו כשאת וירטואלית, וכמה נפלא הוא.. כמה נפלא הוא. ואין גבול לאושר הוירטואלי שלכם.
ואז, במחי יד.. תגובה בפוסט שלא נקראת טוב, מייל שלא הוגב כפי שצופה..אס אם אס שלא הגיע בזמן.. סדקים, שברים.. והאיש הוירטואלי שלך שמכיר אותך וירטואלית כל כך טוב מתרחק, והשיחה הוירטואלית שלכם להבין מה קרה.. וירטואלית זה מתמוסס.
ואני נשברת בפנים בכלל לא וירטואלית מגבר שחושב שהוא מכיר אותך ולא יודע דבר וחצי דבר. ואין פה שום דבר שאפשר לספר לנכד עליו.

אנחנו לא נשברות כבר מגבר כזה או אחר, אנחנו נדהמות כל פעם מחדש משברה של הפנטזיה.
בפעם השניה והשלישית והרביעית והחמישית שאת עוברת את הסצינה הזאת את כבר נזהרת יותר ויותר, מעשית יותר.. עמוק בפנים המילים כבר לא נוגעות בך .. אם פעם ביקשת לעצמך אהבה מדהימה, היום את רק מבקשת שהמישהו הוירטואלי הזה באמת יטרח להכיר אותך קודם..לפני שהוא קורא לך אשתי/מלכתי.. האהבה כבר תצמח משם.

לא רוצה יותר זיקוקי דינור, רוצה שקט, מתון, מגשש.. רוצה להרוויח את ה "אני אוהב אותך". רוצה כוס קפה למיטה כל בוקר ונשיקה בדלת.. רוצה עוד ילד, רוצה סקס קינקי קצת, רוצה לשחק, רוצה חברות לכל החיים.
לטוב ולרע בחולי ובבריאות עד שהמוות יפריד ביננו.