גור קטן מגשש דרכו באישון לילה, אוחז שמיכה בידו ונכנס לי למיטה.
אני מלטפת אותו. "מה קרה גוזל?"
"אמא, חלמתי חלום מאוד מפחיד. חלמתי שיש צונאמי"
"בוא תינוק שלי, אמא תשמור עלייך"
"אתה יודע שסבתא תמיד אמרה לי כשהייתי חולמת חלומות מפחידים בלילה, שחלומות מפחידים הם סימן שמשהו נפלא עומד לקרות."
"כשאני הייתי קטנה והייתי חולמת חלומות מפחידים הייתי מכריחה את עצמי להתעורר ומכריחה את עצמי לחשוב על משהו שאני נורא אוהבת, אולי כדאי לך לחשוב על קלפי יוגיהיו. תחשוב על הקלף שאתה הכי רוצה ואיך אתה שולף אותו בקרב ושולח את המפלצת של היריב לבית הקברות ומרוויח לפחות 3000 נקודות חיים"
חיוך קטן
שינה עריבה
בבוקר ההשכמה מעירה אותנו. גור עירום קטן עטוף בשמיכה מנומרת מחייך אליי.
"את יודעת שאת האמא הכי יפה בעולם?"
"באמת"?!
"את לא רק יפה, את מהממת, ואת גם חכמה מאוד, וגם מצחיקה אותי מאוד"
"גורי אל תשפשף את העין"
"אני מוציא קורי עיניים"
קורי שינה גור, קוראים לזה קורי שינה"
"אתה זוכר למה באת אליי בלילה?"
"כן, חלמתי על צונאמי, אני לא רוצה לדבר על זה יותר"
"טוב גור"
"אמא אני אוהב אותך עד סוף היקום ובחזרה, ובזיגזגים כי זה מאריך את הדרך"
"זה המון!"
"זה אינסופי אמא, אין סוף ליקום"
צונאמי בלב שלי.
לפני 16 שנים. 15 בספטמבר 2008 בשעה 5:32