בחילות הבוקר הן תזכורת אותנטית להיותי הריונית
גם הפיפי
גם הציצי הכואב
גם הבטן הנפוחה בערב. (אין סיבה, העובר/ית בגודל גרגיר סומסום)
גם הרגישות המטופשת הזאת.. אלוהים, איך יכולתי לשכוח את הרגישות הזאת?!
בכיתי הרבה ביומיים האחרונים. נזכרתי בהריון הראשון שלי, כשהמנהלת שלי קראה לי לשיחה להגיד לי שמשהו שעשיתי, יכול היה להתבצע יותר טוב.
אף אחד לא יכל היה לצפות את מפעלי הניאגרה ששצפו להם בחדר ההוא. היא הסתכלה עליי המומה, ואני הסתכלתי על עצמי מבועתת ואמרתי לעצמי " תגידי לי, השתגעת? מה קורה לך?!"
אבל כל מה שהצלחתי להגיד היה.. "אני בהריון"
מזל שהיא התחילה לצחוק, כי מיד געינו שתינו בצחוק היסטרי. היא, כי זה היה מוכר, אני כי זה חדש ומטורף.
עם החותמת הזאת של ה "לא שפויה זמנית" העברתי את תשעת החודשים הבאים, מיותר לציין שלא נרשמה שום תלונה על ביצועיי, אף אחד לא העז להניד אפעף במחיצתי שמא יחשד בהעלבת עובדת הייטק.
איך שכחתי את זה?!
הנה, עוד לא היינו באולטראסאונד הראשון בשביל לאושש את היותו עובר/ית חי ותקין אני מרגישה אותו/ה בעוצמות בלתי רגילות.
לפני 16 שנים. 8 בנובמבר 2008 בשעה 14:35
