לפני 15 שנים. 7 בינואר 2009 בשעה 14:42
שבוע 15, התזוזות בבטן כבר מוחשיות ונהדרות. מסתכלים לי על הבטן, עוד לא מעיזים לשאול אם אני בהריון או סתם נהנית מארוחות דשנות והרבה מהן לאחרונה.
אז כל פעם שאני רואה את המבט השואל הזה אני מיד מאמצת את האטריביוט המוכר ומניחה יד ענוגה על הבטן, כן, אני בהריון.
אתמול קניתי לו בגדים, לא יכולתי להתאפק. האושר הזה, אלוהים אין לו גבול. אולי הבגדים, והציוד שמתאסף לו יחלחלו לתודעה שהולך להיות לי עוד ילד.
לחזור ללילות ללא שינה
לחופשת לידה
לחיוך ראשון ושני ושלישי
להנקה- איך אפשר לתאר הרגשה של הנקה? זו הרי הפעולה הכי מדהימה בעולם.
להתהפך, להרים ראש,
לעוד ילד קטן שקורא לי בחיבה "ממוש" ו"אימוש" ו"ממי" ו"מושי" ונצמד אליי בלילות קרים.
ושנאהב ללא תנאים וללא סייגים.
הילדים האלה, הם טעם החיים.
