אז מה אם בזמן האחרון אני מחפשת לעצמי את כל התרוצים שבעולם למה אני לא ממש חייבת להיות בעבודה ובמקום זה לאסוף את אחד הגוזלים מבית הספר ולצאת ליום של הרפתקאות?
כזה היה היום.
תלשתי את הגוזל הבכור מבית הספר ונסענו לארוחת צהריים מפנקת בסבסטיאן, קישקשנו ארוכות ולעסנו בעוד העובר בועט לו נמרצות בבטן (קבלי ח"ח על הקינוח מאמא). דיברנו על תחפושת לפורים והוא החליט שהשנה הוא רוצה להיות תליין. בעוד אנו הופכים באיך התחפשות אמורה להיות הבריק הבכור בהצעה לאחוז בידו ראש כרות מדמם. חשבתי לעצמי איפה אני יכולה למצוא ראש כרות מדמם ומיד נזכרתי במחסן התחפושות "לב" אמרתי לו "בוא ניסע, ואח"כ אפשר לקפוץ לבקר את סבתא!"
נשמע יופי אז נסענו לסבתא, הרסנו לה את הטלוויזיה וגם תיקנו חזרה ונסענו ל"לב" . ראש כרות מדמם לא היה להם אבל יד כרותה כן. זה לא סיפק את תאוות הבכור אז אמרנו ניסע הביתה לאסוף את הקטנצ'יק. בדרך נתקלנו בחנות מדליקה של סאגווי'ז אז מיד עצרנו לבדוק את המוצרים. שנינו חובבי גאדג'טים מושבעים. עשיתי סיבוב על סאגווי אדום ונשביתי. קניה ספונטנית של 6500 ש"ח. חברת האשראי לא מצמצה אפילו. העמסנו את הקורקינט הדנדש על האוטו ומרוצים מאוד נסענו הביתה כשהבכור מבטיח שמעתה הוא עושה את כל הקניות הביתה אם אני מרשה לו לנסוע על הצעצוע.
בעלי (לשעבר) עוזר לי להוציא אותו מהאוטו תוך כדי מלמול "את לא נורמלית, ככה עם הבטן את הולכת לנסוע על סאגווי?!"
בטח!
הגוזל נוסע לכולבו במיומנות מרשימה לקנות ביצים ואני מכינה לי קפה וצוחקת. זאת כל כך אני!
לפני 15 שנים. 21 בינואר 2009 בשעה 16:03
