פוסט פריקה אחרון.
נכנסתי לעולם לפני כ18 שנים. עם 4 שנים אחרונות בקשרים ונילים שהגיעו ללא שום תיכנון ורצון ופשוט קרו.
שמחתי להכיר את חבריי. חבריי שבמיוחד נמצאים במסיבות ומיפגשים שעושים. (מהמסיבות לא אעלם בחיים).
שמחתי שיצאתי עם נשים פה משנותיי הראשונות שנשארו חברות אמיתיות. שאפילו הבני זוג החדשים שלהם נהפכו להיות חברים טובים שלי.
עברתי בכלוב תוהו ובוהו נפשי בעיקר.
התעלמויות שהכי מעצבנות שגורמות לי לפעמים לרדת נמוך. מה לעשות? נולדתי מזל מאזניים רודף צדק. והצדק בשבילי זה גם לענות גם אם לא מעוניינים. אבל מב שכן היה יפה כשירדתי רמה הן ידעו טוב מאוד לענות. איבדנו צלם אנוש.
בואו לא נסתיר את זה שרוב הנשים פה בעיקר הנשים עברו חוויות טראומתיות מגברים פה. מכל הסוגים והמינים. עקיצות. גניבות. התחזויות. אונסים. הפצת סירטונים ותמונות. הגעה לבעלים או נשות הנשואים והנשואות. הטרדות מיניות בכתב. או בטרמפ למסיבה או מיפגש.
ואני. שאני בנאדם טוב מיטבעו. שוללים כי:
היה לי נשק כי עבדתי בתחום הביטחון.
כי אני לא לטעמה מבחינת מראה.
כי לא אוהבים את התמונות בפרופיל.
כי לא רחוק להן מידי.
כי לא אוהבות קרחת (סקסית כמו שלי).
כי אלף ואחת סיבות.
ואז מה קורה? אתן מכירות מישהו שבעצם סתם מנסה לזיין אותכן ובסוף זורק אותכן או עושה לכם את אחש המעשים שציינתי.
אז עכשיו לאחרונה היתה לי שיחה מאוד טובה לילה שלם בוואטסאפ בהודעות קוליות.
נשבע שלא בשליטתי. אבל זה פשוט קרה. ניקשרתי ברמות קיצוניות לילדה מדהימה שלמחרת בבוקר רצתה לחתוך.
מבחינתי סיימתי את עולמי בכלוב. במסיבות פנים מול פנים יותר אמיתי מסתם אותיות בינאליות.
מי שמכיר אותי יודע מי אני ומה אני.
תקראו לזה פוסט צומי. פוסט מירמור. פוסט שיקרי. פוסט בלה בלה בלה. לא מעניין אותי.
בעוד מספר ימים הפרופיל שלי ייחסם על פי בקשתי.
להתראות ולא שלום
