סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחוכים ועקבים

מה שהיה כבר לא יהייה

אולי מחר זה ישתנה
לפני 15 שנים. 30 בדצמבר 2008 בשעה 17:46

מקשיבה לקולה המרגש ושוקעת במחשבות
אין שיר שמתאים יותר לרגע זה
עד עכשיו

ילדת האגדות
מרוב צלקות לא רואים את הלב
ומרוב אכזבות לא מרגישים...
כאב..

&feature=related


Rows and floes of angel hair
And ice cream castles in the air
And feather canyons evrywhere
Ive looked at clouds that way

But now they only block the sun
They rain and snow on evryone
So many things I would have done
But clouds got in my way

Ive looked at clouds from both sides now
From up and down, and still somehow
Its cloud illusions I recall
I really dont know clouds at all

Moons and junes and ferris wheels
The dizzy dancing way you feel
As evry fairy tale comes real
Ive looked at love that way

But now its just another show
You leave em laughing when you go
And if you care, dont let them know
Dont give yourself away

Ive looked at love from both sides now
From give and take, and still somehow
Its loves illusions I recall
I really dont know love at all

Tears and fears and feeling proud
To say I love you right out loud
Dreams and schemes and circus crowds
Ive looked at life that way

But now old friends are acting strange
They shake their heads, they say Ive changed
Well somethings lost, but somethings gained
In living evry day

Ive looked at life from both sides now
From win and lose and still somehow
Its lifes illusions I recall
I really dont know life at all
לפני 15 שנים. 26 בדצמבר 2008 בשעה 14:59

שתהייה לנו שנה טובה
מלאה בבריאות אושר ואהבה
מלווה ביחסי שליטה
פנטזיות והרפתקאות
שלא נדע עוד מצרות

מאחלת:

12 חודשי הגשמה
11 סיבות לחייך כל בוקר
10 התקפי צחוק ביום
9 דברים שכדאי להתאמץ בשבילם
8 מקומות שתרצו לבקר
7 חברים חדשים שתכירו
6 ספרים שיקחו אותכם למסע דימיוני
5 מעשים טובים ללא תמורה
4 כיווני עולם, ציירו את המסלול לבד
3 הגשמות עצמיות בתחומים שונים
2 הורים ומשפחה שאוהבים
1 מי שעוד לא הבין...לאהבה גדולה וסוחפת!
שתע/אשיר אתכם ואת עולמכם.

כל הטוב
ושנה טובה
את הצרות נשאיר בשנה הזאת
ואת השמחה נרקום בצעדינו!

(וכמובן משהו לשטוף בו את העיניים)

&feature=related

}{
JUE
לפני 15 שנים. 25 בדצמבר 2008 בשעה 16:56

להדליק את החימום

לכבות את הגשם בשעות האור

לא להרוס לי מגפיים עם בוץ

וקצת יותר שמש (כי נבלה לי הרקפת)

אה והכי חשוב! בלי קפיצות מתח!

תודה מראש
צוות המבלים
באפור וגשום

לפני 15 שנים. 10 בדצמבר 2008 בשעה 8:09

אז נכון שהבלוג הקודם ובפרופיל
נכתב מתוך כאב ואולי גם תסכול
אבל כמה דברים טובים יצאו ממנו.

הדברים הונחו על השולחן
לייד ארוחת צהריים מקסימה בזכרון יעקוב
ובשיחה פשוטה, בלי מסיכות ובלי פוזות
השלמנו
אחד עם השני
וכל אחד עם עצמו

בלי כוונה לפגוע
עם כל הטוב שיש בי
איתו
וטוב לי
מגלה בי צדדים חבויים
לא מסתתרת מאחורי הגדרות
ופשוט חווה את החופש
בלהיות אני

לפני 15 שנים. 2 בדצמבר 2008 בשעה 12:42

כל מה שנשאר, היה לכתוב בפרופיל
"פעם הייתי JUE"

ככה קרובה לעזוב הכל,
אבל כל פעם שהתקרבתי לאתר, גבר הכאב ראש,
העלתי חום, וצמרמרות, כל הסימפטומים אמרו בבירור

תחשבי על מה את מוותרת
ויותר חשוב למה?

זה נכון שזה חלק ממני אבל זה לא כל כולי
אני נהנת מהמסיבות ומאנשים
אבל נמאס לחזור הביתה לבד
עם תחושת ריקנות

מצד שני אם הייתי עוזבת כאן
ומקבלת את מה שאני צריכה מהבן זוג
לא הייתי מרגישה ככה.

לא נותר אלא להודות בעוד תבוסה
ללב
ועוד נצחון
לי

אז פרישה לא תהייה
אני
כן

אפילו רוחות החורף לא יכולים לשנות אותי
אני חזקה מספיק לעמוד מולם
אני חזקה מספיק לעמוד מול כולם
אני זאת אני

NEXT!

לפני 16 שנים. 20 בנובמבר 2008 בשעה 16:57

שזה לא ככה בדרך כלל,
שלא בכזאת חופשיות או קלילות

שזה קרה רק איתו ובגללו,
בגלל היכולת שלו למלא אותי בהשראה
ללכת בעקבות הפנטזיות
להגשימן
את הגחמות שלי
ואותי

בשבילו זה פעם ראשונה
יחסים כאלה
"מוזרים"
כמו שהו קרא להם
לא משהו שהוא חווה קודם

ובשבילי, הכל חדש כל פעם מחדש
למרות שאני פומבית ומופיעה,
עושה סשנים במועדון
אבל הם אף פעם לא יראו אותי לגמרי,
ככה, בלי בגדי פטיש (למרות שאני אוהבת אותם)
בלי הצגות תכלית

רק שנינו לבד
ערומים ממסיכות
אחד מול השני
אחד עם השני
כל חויה היא אחרת
עוצמתית, אמיתית, היא זה אני

מפתחות הנפש ניתנים על מגש
ואני לוקחת אותם בשמחה
ושומרת עליהם
כאילו והיו שלי

לפני 16 שנים. 18 בנובמבר 2008 בשעה 13:37

כשנכנס עו''ד של רוני רון (רוצחה של רוז)
פרקליטו של השטן
למקום עבודתי...

הגבול בין טעם טוב ורצון לשמור על מקום עבודה
מצתמצם מאוד, עד ללא קיים

תאחלו לי בהצלחה!
אולי גם אני אצתרך עו''ד אחרי הפגישה...

לפני 16 שנים. 15 בנובמבר 2008 בשעה 17:55

הטבע מכין את עצמו לבוא החורף ביצירת תפאורה לסרט חדש
העלים נושרים לאט מן העץ- מלטפים את גופי בעודי עוברת לידם
הרוח מעיפה אותם על גבי האדמה- ומנקה את השביל
ואיתם את המעצורים שאגרתי עד הסתיו

מאפשרת לו להתקרב, להרגיש, לחבק....
מסתכלת לו בעיניים, רוצה לחוות אותו

לא רוצה שיכיר אותי בתור שולטת, לא בהתחלה
רוצה שידע מי נמצאת מולו
בן אדם עם חולשות, לא מושלמת, ולא נועדה להשלים אותו
מנסה לקחת את הזמן לאט לאט,
אבל נכנעת לתשוקתי- רוצה לתת לו לנשום אותי
לא מתרחקת, לא מסיטה מבט ומחייכת אליו

מוצאת את עצמי באמבטיה שלו (עם קצף כמובן)
לוגמת יין, מקבלת עיסוי רגליים ונשיקות ארוכות לאצבעות
הולכת לישון עם אורגזמות ומתעוררת עם חיוך
החיוך שלו כל כך יפה.
הדבר היחיד שיכול לגבור על החיוך שלו, הם האנחות שלו
ההתמסרות שלו טוטאלית
אני בדום- ספייס כל פעם מחדש

שמחה לדעת שהתפאורה לא רק משתפת אותי בסיפורה
גם חברים אחרים מוצאים את עצמם בתרחישי אושר חדשים
(כיף לקרוא אותכם/ לשמוע מכם)
דרכים חדשות שיובילו אותנו לסיפור חדש

שיהייה חורף מכורבל לכולנו
והפי אנד
אה ואל תשכחו להחטיף/לחטוף גם!

לפני 16 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 19:22

הופתעתי בהחלט,
כשהמנהל שלי בעבודה השמיע את השיר הבא:

(לא פחות הפתיע גם המבצע וצורת הביצוע)



זה רעיון משעשע שהוא "שפוט" של מישהי

בברכת המוזיקה והחופש

JUE

לפני 16 שנים. 6 בנובמבר 2008 בשעה 19:03

למה כשיותר כיף, מרגש, מעניין יותר מסוכן
וכשלא, משעמם, אנמי, חסר התרגשות וריקני
למה הקיצוניות??

לא רוצה להפגע ולא רוצה להתרחק

רוצה לשחק באש
להסתכן

משחקת פוקר עם החיים, מהמרת גבוהה ולא תמיד עם כיסוי
זורקת את כל האסימונים, מבלי להסתכל על הפנים של שאר השחקנים
מכירה את המשחק ואת כל תוצאותיו הפאטאליות לשם ולשם

מצד שני איך מהמרים על החיים?
תשובה פשוטה כמו השאלה:

התמכרות לסיכון,
הרגשות הקיצוניים, שמזכירים שיש עדיין דופק בתוך הגוף העייף הזה

מי שרגיל לחיות בצורה מחושבת ובודק את התחזית מזג אוויר
לפני שיוצא מהבית, כדי לקחת מטריה או שמשייה
יזרוק אסימון שניים, יבחן את מי שמשחק מולו
ואם הפסיד אז לא נורא
לא הכל אבוד

ואז יש את הזן השני
אני

מזכירה לעצמי את ההומלסים שאוספים שקלים כדי למלא טופס לוטו

וכמוהם גם אני אומרת:
"יום אחד אני אזכה"

פעם אחרונה שהרגשתי בחיים, הייתה הכי קרובה למוות