מחוכים ועקבים

אחרי לילה ראשון, שהתעוררתי לבד
מרגיש מוזר, חלק מהבגדים שלו עוד כאן,
יש את הריח שלו על הכרית... מעין ניחוח עצוב ונעים כאחד

מכינה לעצמי קפה, מזה הרבה זמן שלא נגעתי אפילו בקומקום...
מעשנת את הסיגריה של הבוקר מבלי שיבקשו לחלוק אותה איתי,
זה מוזר איך שהדברים שפעם הציקו מעט, היום כל כך חסרים

אין חיבוק לפני שהוא הולך לעבודה
וליטופים בשיער עד שארדם, אבל עדיין נרדמתי
חלמתי שאנחנו מחובקים כפיות, ואני מרגישה את הנשימות שלו על הצוואר
וכשהתעוררתי ראיתי את הכרטיסים שהוא השאיר לי לצימר, שאני אפנק את עצמי
חבל שלא מצאנו זמן לנסוע ביחד..

לא עמדתי בדממה, בחוסר תנועה, אפילו החתולים נראו לי עצובים,
ישבו על החלון וחיכו לו... הם לא מבינים שהוא לא יחזור בקרוב
ואין דרך להסביר להם

אני מרגישה כמוהם, מבינה בראש אבל לא בלב...
הלב עדיין בטוח שהוא תיכף יבוא ויחבק וינשק,
יגיד שהוא ירד מהמטוס, כי גם הוא לא עמד בזה...

הלב שלי מתפורר
אין לי כוח לנשום

אין לי כוח לאהוב,
גם לא את עצמי