סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מחוכים ועקבים

מה שהיה כבר לא יהייה

אולי מחר זה ישתנה
לפני 15 שנים. 11 במאי 2009 בשעה 18:32

זהו, הילדה נשברה
לא יכולה יותר,
החלטתי להתעסק ביסודות לפני שאני מאבדת את עצמי
ככל שהחלק הזה תפס חלק גדול יותר, שכחתי ממה בן אדם קודם כל צריך להיות מורכב
נורא קל כשמישהו מסתכל עליך בהערצה, ורגע אחרי הוא שוכח שאת בן אדם
עם רגשות. ( לך ספציפית- זה לא אנושי מה שעברתי בגללך)
לא יכולה לשכוח את ההנאות הרבות ואת האנשים היפים שהכרתי מכאן ובמסיבות
אך גם לא את כל אלה שפגעו בי ללא הכר, באימון ובלב
אצוץ מידיי פעם לקרוא בבלוגים של היקרים לי ולהתעדכן מרחוק.

אז תודה למי שתודה
סליחה למי שסליחה
ולהתראות לכם

באהבה גדולה
}{

No Name - מאחלת לך שנקודה זו תהיה פריצת דרך עבורך
אוהבת אותך }{
לפני 15 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - קחי לך את הזמן לשקט הנפשי שלך. את קודם כל אישה ובת חווה - ורק אחר כך (ואם בכלל, ואת זה רק את תחליטי) כל השאר.

אוהבת מרחוק...}{
לפני 15 שנים
נסיך הכתר - פוסט שזועק למרומים.... חזק ואמיתי.
אני מאמין שכל אחד/ת מאיתנו בוחר/ת את תסריט החיים
שלו/ה .... גם ברמת המודעות.
אני גם מאמין ובטוח שאנחנו לא בוחרים לעצמנו תסריט
שאין לנו היכולת והכלים להתמודד.
יש בנו הרבה יותר ממה שאנחנו [ לעיתים] יודעים/ות
כח, תעצומות נפש, יצירתיות, היכולת לסלוח, ואהבה.
לעיתים מגלים זאת רגע לפני הדקה ה- 90.
זו הנקודה שאם חוצים אותה.... נקודת השבירה הופכת
למקור של עוצמה.
כתבת מעומק הלב.... אמיתי ונכון.
לפני 15 שנים
BlackDragon​(מתחלף){תפוס} - בכל דרך שתבחרי, או בכל דרך שתפתח לפניך רק הצלחה ואושר.

}{
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י