סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי אני?

לפני 16 שנים. 3 באפריל 2008 בשעה 4:15

קמתי שטופת דמעות
לא יכולה להתעורר ככה יותר.

לא רוצה יותר את החיים שבניתי לעצמי
אני תמיד עושה את זה
נכנסת למקומות שקשה לי לצאת מהם .

בחלום עמדתי למשפט
מול כל האנשים שעברו בדרך חיי
והם הטיחו בי האשמות
והוכיחו אותי
ואני עמדתי שם
מכווצת
מקבלת את גזר הדין
אני אשמה , אני יודעת
הם לא צריכים להגיד לי

אני עברתי ליד הבור
ונפלתי
שוב

ועכשיו צריך לקום
לאסוף את השברים
ולהתחיל מחדש

Uranus - וואו,
יש לי כול כך הרבה דברים לשתף אותך בהם לאור מה שכתבת...
אבל נראה לי שכאן תקצר היריעה מלהכיל.
לפני 16 שנים
DragonCub - יכולתך היא ללא גבול

את לא בונה חיים את ממלאה אותם בתוכן
מה היית רוצה לשנות\ להסיר?
תמיד קשה יותר לצאת מלהכנס

הם צריכים להגיד לך
שיש לך פטור מלא מרגשות אשם.

ושוב לטפס החוצה

''אנחנו תמיד בהתחלה''
לפני 16 שנים
No Name - גם אם יש לי פטור מרגשי אשם
אין לי פטור מלקחת אחריות על החיים שלי
ואת היכולת הזו קצת איבדתי
מה הייתי רוצה לשנות ? זה כבר לא לכאן
אין לי כוח לטפס יותר
נתפסו לי השרירים..
לפני 16 שנים
lilian - בדיוק כאשר השרירים מתחילים להתפס זהו הסימן לכך שאת קרובה לקצה, והשרירים הם סתם באו בכדי לראות כמה את מסוגלת לעמוד אל מול המכשול.. מכשול שבנית לעצמך- זה ממש כמו להעמיד עצמיך מול שופט, הפעם השופט הוא את וכל השופטים סביבך הם את ואת בלבד!
בהצלחה
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י