איזה שבוע מוזר.
שבוע בלי הרבה שעות שינה
קריסה של הגוף
ביום חמישי
חום צמרמורות והזיות.
אני מוטרדת
אני תמיד מוטרדת
לפעמים אני שואלת את עצמי
מתי זה ייפסק
איך אפשר לישון ככה
איך אפשר לחיות ככה.
כדי להירגע ניסיתי לעשות סדר
ולשאול מה מכל הדברים
שטרידים את מנוחתי
קשור רק אלי
מצאתי אחד משמעותי
חוזר ריכוז.
מאד מדאיג אותי
שאני לא מרוכזת בעבודה
אמנם אני מכסה על זה מצויין
עדיין ה- 70% שאני נותנת שווים המון
ואף אחד לא באמת יודע
אבל אני יודעת וזה מספיק
אני לא שם , לא ממש
כבר הרבה זמן.
זה צריך להשתנות
זה עומד להשתנות
כי החלטתי
לא מתאים לי יותר
זו לא אני.
אחרי שפתרתי את הסוגייה הזו
נשארו לא מעט טרדות
שני ניתוחים מחכים לי החודש
לשתי בנות משפחה קרובות
אחותי הקטנה צריכה לעבוד ניתוח
לא פשוט לא מסובך
שיכול להיות המתנה הכי גדולה
שהיא תקבל בחיים האלה.
רק בעייה קטנה
האמא של הכותבת
שהיא לא אותה אמא של אותה אחות אבל לא נכנס לזה..
נפטרה מאותו הניתוח
מדאיג.
בנוסף , גם הסבתא האהובה שלי
צריכה לעבור ניתוח בעיניים
אמנם די פשוט
אבל לא יודעת בגיל 90
שום דבר כבר לא מרגיש פשוט
מדאיג.
אז או קיי
זה נורמלי שאני מתחרפנת קצת
וקורסת קצת
תוסיפו לזה בעיות הורמונליות חודשיות
וקבלו אישה מפורקת.
אבל אותה אישה
קמה היום בבוקר
וחשבה לעצמה
שנמאס לה
והיא לוקחת את עצמה בידיים
וכל פעם מרשה לעצמה
לדאוג רק למשהו אחד
כל אחד בתור שלו
ביחד זה לא עובד.
אז עכשיו החלטתי
לדאוג לעצמי
להירגע
לחייך
לשמוח
על מה שיש
ויש.
שבת שלום ומבורכת.
לפני 16 שנים. 21 ביוני 2008 בשעה 7:24
