סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי אני?

לפני 16 שנים. 5 באוגוסט 2008 בשעה 22:03

תשישות של הגוף
עייפות של הנפש.

היום הרגשתי ממש חזק
איך חיי הפרטיים איבדו מערכם
לא שיש ברירה אחרת כרגע
אבל זו לא תחושה כיפית.

4 שעות המתנה לכניסה לניתוח
4.5 שעות המתנה ליציאה מהניתוח
ב'ה עבר בשלום
אבל פאק , זה היה מפחיד.
ככה זה כש..

אני חושבת שאני צריכה לדבר פחות
היום כמעט איבדתי את הקול באמצע היום
שמישהו יהרוג את מי שהמציא את הפלאפון
שעוד מעט יהרוג את כולנו.

קשה להירגע אחרי יום כזה
קשה להירגע באופן כללי.

אבל תכלס ,
עם כל הכבוד להכל
מה שבאמת חשוב זה
שהניתוח עבר בשלום
ואחותי בסדר
אז הגיע הזמן לחייך קצת
ולהגיד תודה.
תודה.

הרגשתי שהוא היה איתנו היום
כמעט התקשרתי אליו בטעות.
נזכרתי ביום ההוא
לפני שש שנים
אותו הב"יח
אותו חדר המתנה
7 שעות ניתוח
לא נתנו לו הרבה סיכוי
אבל הוא היה חזק
כזה הוא היה
כנגד כל הסיכויים
הוא קיבל את החיים שלו בחזרה
כמה חבל שהוא לא שמר עליהם.

בא לי לישון כמה שנים אחורה
אפשר?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י