לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מי אני?

לפני 16 שנים. 28 באוגוסט 2008 בשעה 11:05

נזכרתי עכשיו
אחרי שכתבתי את הכותרת
שפעם לפני הרבה שנים
באיזה פסטיבל בלתי נשכח
ישנתי יומיים במחלקת אבדות
כי כולם נעלמו לי
אני זוכרת איך התעצבנתי אז
והייתי מתוסכלת
ועכשיו אני רוצה
ללכת לאיבוד שוב
אבל שאף אחד לא ימצא אותי
ככה לאיזה כמה שבועות
התעייפתי קצת.

לקחתי יום חופש היום
רק לעצמי
לא יכולה יותר להיות משועבדת
לבעיות העולם
כולם צריכים משהו ממני
או לפחות זו התחושה
לכולם אני רוצה לתת
ואת כולם אני מאוד אוהבת
אבל גם אני צריכה משהו
שקט מהכל
לטעון את עצמי מחדש
הסוללה התרוקנה.

חצי יום חופש עבר
מדהים איך הזמן עובר מהר
גם שלא ממש עושים משהו
אבל הסופ"ש בפתח
ויש לי עוד מלא זמן להתאושש.

קצת עצוב לי
זו התקופה הזו בשנה
שתמיד קשה לי
ותמיד מזכירה לי
את מה שאני מעדיפה לשכוח.

חיפשתי מקודם משהו בבית
ומצאתי את המודעות אבל
שלא הייתי מסוגלת לזרוק
והסתכלתי על התאריך
ועוד חודש זה יהיה שנה
ושוב התחושות האלו
של כל הדברים שלא אמרתי
שלא הספקתי
אוף זה כואב.

טוב וקצת אופטימיות..

המשימה לימים הקרובים :
לעשות משהו שלא עשיתי הרבה זמן
או שלא עשיתי בכלל
משהו מעניין
משהו מרגש
שקצת יחזיר לי את הדרייב.

יום טוב.

בלוסום​(לא בעסק) - אמנם עברה שנה, אבל לכאב יש את הזמן שלו להתנהל, ונראה לי שהוא גם לא ממש נעלם.
מה שעושה טוב ועוזר זה אולי לשמור ולנצור בלב את הרגעים היפים שהיו, את הזכרונות המתוקים, ולזכור שבלב שלך הוא תמיד תמיד ישאר בדיוק כמו שאת רוצה.

מקווה שתעברי את התקופה הלא קלה במהרה }{

לפני 16 שנים
בן כנף​(שולט) - התופעה אופיינית לכל אלה שהם עפ"ר בצד המעניק כמעט לכל דורש. פסק זמן קטן עוזר, כמו בכדורסל.

משהו מרגש, אני מנסה לחשוב על משהו קטן כזה, של חולין, לא דרמטי, לא מסעיר... אולי סורבה מנגו ??
לפני 16 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י