מי אני?

משקולת על הלב יש לי
כל כך הרבה מחשבות
רצות לי בראש ללא מנוחה.
כל כך הרבה שאלות
ללא תשובות.

אם זה לא היה קורה
החיים שלי היו אחרת היום
או אותו הדבר בדיוק ?

אם זה לא היה קורה
האם את כל הדברים
שאני מתחרטת
שלא עשיתי או אמרתי
הייתי עושה ?

והכי כואב לי
שבגלל הריחוק הגדול
שנוצר עקב המצב והשנים
לא תחושת הגעגוע מציקה לי
אלא תחושות אחרות
אולי אפילו אגואיסטיות קצת
על מה שעתיד לבוא
על ארועים מכוננים שיבואו
והוא לא יהיה נוכח שם
רשת הביטחון הזאת
שלא משנה מה
אני אוכל לבוא אליו בכל צרה.

אני חושבת שיש בי גם כעס
אפילו שזה לא הגיוני
ואין על מי לכעוס
ואין אשמים
יש בי זעם גדול
ואני אפילו לא יודעת על מי
על העולם אולי
שהשאיר אותי בגיל צעיר מאוד
ללא הורים.

והכי הכי הכי כואב לי
שגם ביום האחרון שלו
אפילו שלא ידעתי שהוא יהיה כזה
לא אמרתי לו שאני אוהבת אותו
אף פעם לא אמרתי לו.

אני צריכה להיות חזקה מחר באזכרה
בשביל סבתא שלי
לאבד הורה זה קשה
לאבד ילד זה הכי קשה.

אני לא רוצה להיות חזקה
נמאס לי להיות חזקה
אני רק רוצה לבכות קצת
להשתחרר
ואני לא מצליחה
כאילו מישהו מחזיק בצבת
את בלוטות הדמע שלי.

עצוב כאן.