מי אני?

לפחות זה מאחורי, זה מרגיע. עכשיו רק נשאר להתמודד עם האפטר אפקט.

תסמיני פוסט היומולדת לוו בהבזקים נוסטלגים ללא הפסקה בשבוע האחרון.
מצאתי את עצמי מדברת המון על דברים שקרו בשנים האחרונות, מספרת סיפורים
וחווה אותם תוך כדי מחדש . זה היה די מרגש האמת .מסתבר אגב שהייתי הרבה יותר
מופרעת ממה שזכרתי , או שהרשתי לעצמי לזכור.
אני צריכה לכתוב על התקופה ההיא , אז בקושי הייתי כותבת , חבל.

היומולדת עבר לו במצב רוח די מוזר , לא התרגשתי בכלל וכמעט שום דבר לא ריגש אותי.
הכל הלך כמו שצריך סך הכל. כולם התקשרו, שמחו ושימחו ( בעצם חוץ מאחי הגדול ששכח) ,
יום עבודה קצר.יום הולדת. טלפונים. ישיבה. עוגה. טלפונים. לחץ . שופינג (תוך כדי שיחת טלפון) .
לחץ. ביקור סבתא. בית.בלאגן.שקט. בדיוק ל- 7 דקות עד שהאורח הראשון הגיע.טלפונים.
ואז באו עוד כמה חברים ודיברנו וצחקנו והיה כיף נורא ואני כל כך אוהבת כל אחד ואחת מהם.
יש לי הרבה מזל , יש לי חברים ממש טובים.
אבל זה היה מוזר נורא. הייתי קצת עצובה מבפנים. איזה גוש שיחק לי פינג פונג בחזה
ואיים לפרוץ החוצה בסערה , אבל אסור כי זה יומולדת.
סה"כ היה יום טוב. מתיש מעט. כנראה שזה הגיל.. 😄 .

אפטר אפקט סגרירי מעט, עצוב ועצבני היום.
אבל עכשיו אני בבית ושקט סוף סוף
אני כבר מרגישה יותר טוב.

ולמרות זאת משהו מציק לי ואני לא יודעת מה
מן הרגשה כזו שמשהו לא טוב הולך לקרות,
אני אניח לה לבינתיים.אנסה לפחות.

ערב טוב.