מי אני?

תחושת גועל עוטפת אותי מאתמול וקשה לי מאוד להשתחרר ממנה.
וגם תסכול , הרבה תסכול וכאב.

תסכול של משהו טוב שנהרס
תסכול של אמון שהתנפץ
תסכול מחוסר יכולת להבין
תסכול מתהליך שינוי שהתהווה
וכבר לא יבוא לידי ביטוי.
תסכול מאהבה.

וממנה אני ממש נגעלת
אני לא אוסיף, זה לא יכבד את המילים.

וכנראה שהפערים גדולים מדי
למרות שלא חשבתי ככה
האמנתי בנו,נתתי מעצמי
ולמרות שהבדסמ חשוב לי
הוא לא העיקר
והדרמות לא מפרות אותי
אני לא מחפשת אותם בעיקביות.

רציתי שלווה ורגש וריגושים וחברות ואמת
וקיבלתי חלק מהדברים
ועכשיו נשארתי עם תחושה של חוסר ערך
של נבואת זעם שהתגשמה ,
של מאמץ למשהו שלא באמת היה לו סיכוי אמיתי.

אולי אני תמימה מדי
אולי האמונה שלי באנשים חזקה מדי
יש כל כך הרבה אוליים ואף אחד מהם
לא באמת משנה.

שורה תחתונה ,
עצוב לי ממש
והכל מבולבל וסוער
כעסים ואגרסיות
ואכזבה אחת גדולה.