התעוררתי מתוך חלום מוזר נורא שהזכיר לי חלום שכבר חלמתי פעם.
בחלום הייתי קשורה לעמוד, ערומה לאור יום ברחוב סואן שלא נראה מוכר .אנשים חולפים על פני
ואני קוראת להם וצועקת שישחררו אותי, אבל אף אחד לא שומע ואחד אחת מתעלמים וממשיכים בדרכם.
וגם אף אחד לא באמת מסתכל, כאילו אני לא שם, לא קיימת בכלל.
אני זוכרת את תחושת התסכול מההתעלמות ומחוסר היכולת לשחרר את עצמי.
אני זוכרת שהייתי צמאה נורא ושהפה שלי היה יבש.
אני זוכרת שעבר שם איש אחד שהסתכל עלי והייתי בטוחה שהנה מישהו שם לב
והסיוט עומד להיגמר והוא התקרב ואני כל כך שמחתי, אבל אז הוא תלש חתיכת נייר שהייתה
מודבקת על העמוד לידי והמשיך בדרכו, כאילו לא הייתי שם. סוג של רוח רפאים.
התעוררתי מבוהלת עם פה יבש ושמחתי לגלות שזה היה רק חלום, אבל אז נזכרתי
שפעם מישהי אמרה לי שבחלומות אם את רואה אנשים והם לא רואים אותך זה מעיד על סכנת חיים.
בעבר שחלמתי משהו דומה, זה גם הוכיח את עצמו כנכון.
אז אני מזכירה לעצמי שבכל זאת זה רק חלום ושהכל בסדר, אבל תחושת הניכור מהחלום עוד נוכחת.
זה בטח ישתפר במהלך היום.
בוקר טוב.
לפני 15 שנים. 6 בינואר 2009 בשעה 5:04
