מי אני?

הבוקר שיצאתי לעבודה, עוד היה חשוך וסוער בחוץ. הדרך היתה אפורה, גשומה וסוערת ובקושי ראיתי את הדרך.
אבל מה, ככל שהדרך היתה יותר לא ברורה, כך היא הפכה לברורה יותר בדימיוני. אז שמתי על הנהג האוטומטי והפלגתי אל עבר הלא נודע.
המוסיקה התמזגה לי בצורה מושלמת עם הרעמים מחוץ ואני חלמתי שאני בכלל לא בדרך לעבודה, אלא בדרך לטיול ליעד לא ידוע
כשהדבר היחידי שידוע הוא ,שאם אמשיך בנסיעה ולא אתייאש, למרות הסופות והרוחות והשמים הכעוסים, אגיע בסוף אל המקום הכי יפה שראיתי.

ככל שהתקדמתי עם הנסיעה, השמיים התבהרו והחלו לחייך אלי חיוך צהבהב חיוור , וגם אני עשיתי כמוהם וכעבור זמן קצר ראיתי אותה,
את הגבעה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.ירוקה, טהורה ונוצצת. מלאת פרחים בשלל צבעי הקשת, מעוטרים בפרפרים מרקדים לצלילי הרוח
ואני רוקדת יחד איתם לצלילי הרוח הטובה ונרגעת.

ועוד כל כך הרבה תסריטים רצו לי בראש על הגבעה הזאת, אבל דימיוני נקטע כשחזרתי למציאות והחנתי את הרכב במשרד. לפני שנכנסתי,
ישבתי עוד כמה דקות ברכב ועישנתי סיגריה, שיר ישן התנגן לו ברקע ורוח השלווה עטפה ושלחה אותי לעבר היום הכי קשה ולחוץ בחודש במשרד.

ואכן היה יום לא פשוט בכלל, אבל עם תוצאות שאני יכולה להיות מרוצה מהם. כמעט ולא צעקתי היום וזה חידוש ממש מרענן ליום כזה.

הדרך חזרה, כבר הרגישה כמו מחול שדים. השמים לא היו יפים כמו בבוקר והדמיון הפליג בצבעים אחרים לגמרי.

לכל השדים והרוחות בבקשה מכם, אני מתחננת. אפשר קצת יציבות רגשית נגיד ליום שלם ? תודה.