מי אני?

יש ימים כאלה שכולם מחליטים להפוך למעצבנים וחסרי רגישות. הסיוט התחיל הבוקר כשהגעתי למשרד והלכתי להכין קפה ( ולא היה חלב .. ) ופגשתי את המנקה של המשרד. אמרתי לה בוקר טוב עם חיוך והיא ענתה לי בנימוס " תגידי מה תשאר לך כזו צלקת ? מה יהיה ? מתי זה יעבור ? יו איזה מסכנה.. " המבט שהיא קיבלה ממני, גרם לה להעלם משדה הראייה שלי בשניות לכל היום.
היא מאוד עצבנה אותי, אבל השתדלתי להתעלם ולהמשיך הלאה.

ואז שוב זה קרה. שוב פעם מישהו שיקר בקשר אלי בעבודה. שוב פעם אני מוצאת את עצמי צריכה להתגונן וזה בכלל כבר לא משנה שתמיד יש לי את התשובות וההוכחות הרלוונטיות ושבסוף תמיד אני יוצאת צודקת.זה מתיש אותי. ושקרים יכולים להוציא אותי מדעתי, לא מצליחה להבין את הקונספט הזה של שקר. הדבר היחידי שיש להאחז בו בעולם הזה הוא האמת. אז למה לשקר כל כך הרבה ?

וסבתא כבר התקשרה אלי 8 פעמים היום, המטפלת שלה חולה וצריך להזמין רופא ואולי גם ללכת לשם. בעלת הדירה ( המציקה ! ) התקשרה כבר 5 פעמים היום וניפחה לי את המוח. אופפף שתסע כבר בחזרה לגרמניה.

וכשהגעתי לפגישה במשרד הקודם שלי, שוב כולם החליטו " להחמיא לי על הצלקת " ולהשתמש במילים כמו : נהרסו לך הפנים, מתי זה יעבור ? , איזו מסכנה וכו..
ולסיום סיומת עברתי משבר נפשי קל. ישבתי עם אחד מעמיתי לעבודה לשיחה ואיכשהוא היא התגלגלה שאלות על התקיפה וכמובן בהקשר למתנות שאני מקבלת מהעולם לאחרונה .
כשדיברתי איתו על זה הייתי בשוק. לא צפיתי את התגובות הפיזיות הבלתי נשלטות שמהרו להגיע. התחלתי לרעוד כאילו 15 - מעלות בחוץ, סמרו לי השערות, הלב שלי התחיל לדפוק בקצב מבהיל והעיניים התחילו להבריק. ממש חוויתי את התחושה של אותו יום ארור מחדש. כל הדרך לאוטו לוותה בפחדים. הרגשתי שמישהו עוקב אחרי וכשנכנסתי לאוטו התפרקתי. פרצתי בבכי. על כל מה קרה וקורה עכשיו . בן זונה !!!

ועכשיו ניסיון להרגע ולשפר במעט את הרוח המשתוללת.
נקווה לטוב.