לפני 16 שנים. יום שני, 13 ביולי 2009 בשעה 16:54
זה עושה לי כל כך כואב ללכת לבית העלמין. זה חונק לי את הגרון ולא יוצא כמעט אף פעם.
היום, אם הוא היה בחיים עדיין הוא היה חוגג יומולדת 63. סבתא ביקשה שנלך אליו שלא יהיה לבד ביום הזה.
ואני יושבת שם לרגלי הקבר, בוהה באותיות הגדולות הכל כך מוכרות וכל כך רחוקות, מקשיבה לסבתא בוכה ונעלמת.
נעלמת ליום הולדת 60 שלו ונזכרת בתחושות הקשות שהיו לי. איך לא הבנתי למה לעזאזל הוא חוגג באולם יום הולדת לעצמו
איך לא הצלחתי להנות שם ורק חיפשתי לברוח. איך לא הרגשתי חלק מהמשפחה שם. איך לא ידעתי את מה שהוא ידע..
ושוב האותיות האלה הכל כך גדולות וכל כך שחורות הפריעו לי לחשוב ועצבות עטפה אותי.
נוסעות הביתה באוטו בדממה, סבתא ואני. כל אחת בעולמה כמעט בלי להוציא מילה.
לפעמים פשוט קשה לי להאמין.