מי אני?

אין ספק שתפעול זה הצד החזק שלי ושאני אלופה בלשאוב את כל הכוחות שיש לי, לא סתם זו העבודה שלי.
ההכנות לדירה מתקדמות בצעדי כושי ענק. החוזה נסגר, הטכנאים כבר הוזמנו ותוזמנו, ההובלה תוזמנה לשש בבוקר ליום המעבר, השיפוץ בדירה החדשה מסתיים מחר וכנראה המפתח יגיע לידי מחר גם. העוזרת הוזמנה לניקיון יסודי ביותר יום לפני המעבר. נשאר לי עוד לקפוץ לשם לעשות רשימת חוסרים ולארוז.

זה מוזר, משהו בי לא רוצה להתחיל לארוז, אפילו שאני יודעת שכדאי לי להתחיל מכיוון שהזמן כהרגלו לא משחק לטובתי, אני נמנעת. פרידות קשות לי. 4.5 שנים עברנו ביחד היא ואני. רק היא באמת יודעת הכל. היא ואני.

והשבועות האחרונים מלאי תהפוכות, מלמעלה למטה וחוזר חלילה וחלילה חוזר וכן הלאה והלאה כן. יותר מדי עבודה ( 16 שעות עבודה ממוצע ביום ) ומעט מדי שינה ( כי מה כבר נשאר ). ובכל זאת עכשיו יותר אופטימי וקצת יותר מאוזן לי. אני אפילו מצליחה להתרגש מהמעבר. כי עם כל הבלאגן שמסביב יש בי משהו שמאוד רוצה את זה כבר, השינוי זורם לי בורידים.

ואני מתגעגעת לכתיבה. ומתגעגעת לפשטות. הכל נהיה כזה מורכב ומסובך ומעייף.

בשבוע הבא, בשעה הזו, אמן סלע אני במרפסת החדשה שלי, שותה קפה + חלב וניל + סיגריה. אחרי שהכל מסודר וסיימתי את את יום המעבר בהצלחה וברוגע.

ערב טוב.