מי אני?

אז אחרי לילה לבן ובוקר לבן וארוחת צהריים אחת בים וביקור פרידה קורע לב מחברה/אחות שעוברת לצד השני של הארץ
ובלבול ושוב לילה לבן והגוף שרוף מהשמש וכל השרירים שלי תפוסים עד כדי כך שאני מתחילה להזדהות עם סבתא שלי ויום עבודה מייגע וחסר סבלנות והתירס על הגז ואני כל כך עייפה היום שאני הופכת את המילים ומדברת שטויות בקצב שפנפני. והגוף לא רגוע בשביל לישון אבל גם לא מספיק חזק בשביל שום פעולה אחרת. ואני עדיין בשוק שהצלחתי לעבור את היום הזה מבלי לאבד את ההכרה מרוב תשישות. אני שוכחת לפעמים כמה כוח הרצון שלי יותר חזק מהגוף שלי.

אבל עזבו תלונות, זה היה אחד הסופשים הטובים שהיו לי לאחרונה, מאלה שנחרטים להרבה זמן וגם אם אשכח יש תעוד מלא ליופי הזה. כן יירבו.

שבוע נפלא