מי אני?

כמה יפים איי יוון וכמה כיף להיות בבית.

הפלגות ממש לא עושות לי את זה במיוחד לא בסביבה עוינת ועם מוסיקה עוינת. אבל השעות הקסומות במפרץ המרוחק מהחוף, האוויר, האווירה, השקט הנוף המרהיב של הכפר שנמצא על ההר מעל הים, הותירו בי ניצוץ קטן. כזה שרק יופיו של הטבע יודע להשאיר.

וגם האי השני היה סיפור בשבילי. לחזור אחרי 10 שנים לאותו המקום לראות כמה השתנה וכמה נשאר אותו דבר. לחפש את ההוא ששימח אותי נורא אז בשביל להביא לו תמונה מאז. למצוא את החנות פרוות הזו שלו שמסתבר שעדיין קיימת ולפספס אותו ב- 10 דקות 😄

אה, ואני חושבת שישנתי במצטבר 8 שעות ב- 4 ימים. דיברתי יותר מדי והקשבתי אפילו יותר מזה, כעסתי, בכיתי, דאגתי, סידרתי, שתיתי, רקדתי, צילמתי, ברמנתי והתחברתי. וזהו ממש התעייפתי.

לפחות היום עוד חופש, אפשר לישון כמה שעות ולעשות משהו עם האנרגיות הבלתי פרוקות האלו שלי. ואם אני אשמע עוד פעם אחת את השיר דו יו לאב מי ( דו יו, דו יו ) המעצבן הזה בכל גרסה אפשרית, אני חושבת שסופית אשתגע.

לילה טוב וצום קל.