טעות אחת - פרק שלישי.
פתחתי את הדלת כאילו ביתי שלי. צעדתי אל תוך הבית בתחושת ניצחון עצמי על עצמי כשאני נותן לדלת להיטרק אחרי בעדינות.
היא הייתה רכונה על הרצפה, באותה התנוחה שעזבתי אותה. מבטה אמר 'סימן שאלה אחד גדול... דרוכה למוצא פי'.
התיישבתי על הספא סמוך אליה, לראשונה הרחתי את הבושם שלגופה פיזרה, כנראה עוד הרבה לפני שהגעתי אליה, נדמה היה לי שאני מריח NOA אבל לא נתתי למחשבותיי לנדוד ואמרתי: "קרן, אני רוצה להבהיר דבר אחד חשוב, שכבר נאמר בעבר אך כעת חשוב לי לומר אותו בפנייך בקול, לעצמי... " התמהמהתי מעט, כנראה רציתי לסדר את המילים שוב ושוב במוחי. היא ישבה על הרצפה כשרגליה מצולבות אל תחת ירכיה, מבטה אומר רצינות וקשב...
המשכתי: "קרן, אני רוצה שיהיה ברור, יחסנו הינם כפי שהגדרנו מהתחלה 'שולט ונשלט' ושום דבר מעבר, כל יצירת תלות, קנאה ותחרות תגרום לקשר להסתיים." זה מה שיצא לי באותם רגעים, ציפיתי להיות יותר ענייני ותמציתי, אך כשאני ישבתי למולה כאילו כל מה שרציתי באמת לומר או פרח מזיכרוני, או לא רצה להאמר.
היא הגיבה: "ברור"! היא נשמעה חדה והחלטית.
ואז.. כרעה על בירכיה ואמרה: "אדוני, כעת תניח את הקולר לצווארי...?!"
עברו, 4 חודשים מאז ראיתי אותה בפעם האחרונה. בכל שלב ושלב מקשרינו בעליות מדרגה מסוגים שונים, הייתי מלא בתהיות. אך עמדתי אחרי החלטה זו. כיום ובעצם כבר לפני כ-שלושה חודשים, הבנתי שטעיתי!
החלטתי שלא להמשיך את סיפורי שיש בו הרבה דם יזע ודמעות וסיבותי עימי, אך מסר כמוס בתוכו ודי למבין/ה.
יום טוב ושבוע טוב.
המשך לא יבוא!
לפני 16 שנים. 23 בדצמבר 2007 בשעה 7:16
