תהיות - פרק שני.
חשתי במבוכה המציפה אותי, זזתי במקומי בחוסר נוחות מופגנת וגמגמתי דבר מה...
ואז... היא, בלי אומר ודברים, קמה ממקום מושבה כשידיה מוצבות על הרצפה, ישבנה גולש מקצה הספא ובצעדי כלב נגשה אלי, רוכנת אל מול ברכי ואומרת: "שים את הקולר עלי אדוני, אחוז בי ואל תרפה..."
הבטתי עליה לשבריר שנייה, קמתי על שתי רגליי באחת ואמרתי: "קרן, אני זקוק לאוויר צח לכמה דק' , תישארי כאן..." צעדתי לעבר דלת הכניסה, סובבתי ראשי רגע אליה, פניה נוגות משהו, בין תקווה לאכזבה. 'מבט שובה לב' חשבתי וחייכתי בליבי..
סגרתי אחרי את הדלת, פסעתי על שביל הכניסה, ונשפתי אל ראותי רעל פסיכו-אקטיבי מהסיגריה שהדלקתי ביציאתי.
מחשבות רבות התרוצצו במוחי, ידעתי גם ידעתי אהבה, ידעתי גם ידעתי רגש מהו, אך הגעתי לעולם השליטה לאחר בדיקה עצמית והתחבטות ממושכת... לא נשברתי מקשר עבר, ההיפך... התחשלתי מקשריי הקודמים, למדתי שאני מחוזר ושיש לי מה לתרום למערכת יחסים יציבה ומבוססת. אך גם ראיתי בעצמי את אופי השליטה עם ערבול הרגש והאהבה ללא קנה מידה מצפונית. והנה פתאום, נפגש אני עם בחורה שכישוריה יוצאי דופן, יופי נסיכתי ואופי עוצמתי וחש אני פרפורים בבטני...
"אבל החלטתי.. החלטתי שבקשרי השליטה שייווצרו, שנוצרו ושנוצרים לא תהיה בתוכה זוגיות כלל, ואם תהיה כזו, היא לא תהיה מהולה במצפון... האם אני לא בנוי לאותה השליטה שחשתי בתוך תוכי ואיתה התחבטתי כה רבות, עד כדי שהסקתי שזה מה שיובילני לשארית חיי הלא מועטות?! האם טעיתי בכך?!" שאלתי את עצמי ללא מילים...
נזכר אני בשיחותינו הראשונות, בגילוי ליבה, בידע והאינטליגנציה שהפגינה. אז... חשתי מוערך במיוחד לאור העובדה שאותי בחרה מרבים וטובים. ולא מפני חיצוניותי, כי אם מהתוכן שיצקתי ובו מצאה עניין רב. אני נזכר שכבר מתחילה, הייתה קשובה לי, אך עם זאת את דעתה הביעה בכל עת שלא הסכימה עימי. פעמים, שבשיחה הבאה לאחר חילופי דעות וחילוקיהן הייתה אומרת: "חשבתי על הדברים עליהם דברנו והגעתי למסקנה שאתה צודק, לוקחת את דברי חזרה". או לחילופין במקרים אחרים אמרה: "חשבתי על מה שאמרת, אך עדיין נותרתי בדעתי ואני חושבת אחרת... אבל אני מכבדת את דעתך.."
כבר אז חשתי שהיא שונה מהאחרות שהכרתי בעולם של שליטה. בתחילה הייתי בטוח ביכולתי להכילה, אח"כ הסתפקתי ולבסוף השלמתי. היא חשה בהתלבטותי לגביה עוד קודם לכן, אך מילותיה תמיד נתנו לי את התחושה כי גבולותינו ברורים ואף מיקומו של כל אחד ידוע.
ידעתי עליה הכול... שהיא בת 27, מחוננת, בעלת תואר שני במתמטיקה, עובדת למחייתה בהוראה ומשלימה את עבודותיה לדוקטורט. הוריה, שניהם עוסקים ברפואה ושהיא נפרדה מבן זוגה לפני חצי שנה לאחר קשר ארוך ועמוק... או כמו שתמיד אמרה: "5 שנים מהחיים הן משמעותייות בעיני."
התנערתי ממחשבותיי לקול רעש רכב מרעיש במיוחד שעבר אל מול הבית, דבר נדיר ברחוב צדדי זה בשכונת יוקרה. לא שמתי לב לזמן שעבר... הסיגריה, כבר ממזמן ליחכה את קצוות הפילטר וכבתה. התקרבתי לעבר שער הברזל החוצץ בין הרחוב השקט שעצי דקל מתנוססים בשני צידיו לבין החצר המטופחת. הנחתי לפילטר שבידי ליפול תחת ידי באלגנטיות מוזרה כשידי נשענות על השער הלח מאגלי טל של תחילת הלילה. הסתכלתי אל הירח הבוהק, חיפשתי את כוכב הצפון, הוא מיד נגלה לעיני.
החלטתי... גמלה ההחלטה בליבי. הרגשתי את אותה התחושה שממלאת אותי בכל פעם שאני אמור להחליט החלטה משמעותית. כנראה שזו הייתה עוד אחת מאלה...
לא ידעתי עד כמה החלטתי זו תהיה משמעותית בחיי...
המשך יבוא...
לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 16:11
