כמעט גומר...
(אם עבר במוחכם המוכחל אסוציאציה מינית אתם עלולים להתאכזב... תתייבשו ותתביישו לכם!)
היום, נתתי לאחיינית(6) שלי חמישה שקלים שתקנה לה דבר מה מתוק מהקיוסק הסמוך, כשהיא חזרה בשלום עם שני שקלים בידה אמרתי לה שתצרף אותם "לחסכונותיה" עד לפעם הבאה שלא אהיה לידה ויבוא לה דבר מה מתוק.
"יש לי כבר כמעט 4 שקלים!" צהלה הילדה ופתחה את ארנקה הוציאה שקל אחד וצרפה לשני השקלים שהיו בכף ידה הקטנה.
"רואה?" היא שאלה, "את זה קבלתי מאמא הבוקר" הוסיפה.
"אבל, זה סך הכול שלושה שקלים" תיקנתי את השגיאה המתמטית שילדה בכיתה א' אמורה להתגבר עליה בכוחות עצמה.
"נכון, ביחד זה שלוש, ושלוש זה כמעט ארבע" ענתה.
באותו רגע הכתה בי ההכרה, כי הילדה הזו תצמח להיות מסוג האנשים ששונאים דברים מדויקים; מגלים טפח ומכסים טפחיים; אוהבים לדבר בערך ועונים על הכול..... כמעט.
הטיפוסים הללו – בני בלי גיל הם, תמיד בסביבות השלושים פלוס, ארבעים פלוס או שישים פלוס. בדרך כלל גם נשואים פלוס.
פלוס מה, בסך הכול – אחד? שניים? תשעה? אחד מהמספרים הבנאליים ביותר שיש, אבל הם חיים בהרגשה או תסביך רדיפה, שאם יגידו חלילה ארבעים ואחת, או יגלו שיש להם ארבעה ילדים, הם חושפים סוד אפל בחייהם, ואוי לאותה כלימה.
לפעמים חוסר הדיוק הוא בשביל הסנסציה. "סבא שלמה זקן מאוד, כבר עבר את השמונים ותשע." זה יוצר רושם כזה, שסבא שלמה נמצא מעבר להרי החושך, כמעט בן שלוש מאות.
נזכר אני ששאלתי היום מישהו תוך כדי שיחה: "מה השעה כעת?" והוא ענה לי: "עוד מעט ארבע." היה ניכר בעליל, שהעוד מעט הוא בלי שום סיבה, ממש ללא הצדקה, אין כאן לא סנסציה, לא רצון להשיג משהו וגם לא תסביך רדיפה; סתם כך מתוך תחביב או מנהג מגונה, לומר דברים בערך.
ה'כמעט בדיוק' הזה כבר גרף לקופות הרושמות הרבה מאוד מזומנים באותו הטריק. על כל מוצר שמחירו עשרה שקלים, נרשם: תשע תשעים ותשע, שהוא במילים אחרות עשר, אבל במעורפל. הדבר הוכיח את עצמו כמובן, כי כל אדם שפוי מתחלחל כשהוא מגלה שקופסת קורנפלקס עולה עשרה שקלים, אבל כשהמחיר תשע תשעים ותשע, הוא לוקח בביטחון תשע חבילות, התשע מרגיע אותו – פחות מעשרה שקלים לחבילה! הוא מרגיש שעשה את עסקת חייו.
"כמעט לא עצמתי עין הלילה," אני ממתין לקבל מעט סימפטיה. כמעט לא ישנתי, אבל בסוף ישנתי עשר שעות.
ה"כמעט" משפר את ההרגשה ומעלה את רמת החיים. שהרי כמעט הכול בסדר.
אחיו הגדול של ה"כמעט", רק הרבה יותר מוצלח ממנו, הוא ה"פחות או יותר".
הורים לילדים מכירים את המשפט: "פחות או יותר ידעתי הכול במבחן." וכי יעלה על הדעת יותר? ברור שתמיד הכוונה היא לפחות.
"שיר, בחורה חכמה פחות או יותר." הכוונה היא שלשיר אין יותר מחמישים איי-קיו בקודקודה. "אבי, דווקא בחור ישר פחות או יותר." – ללא ספק משתמע, כי אבי הוא הבחור הכי ערמומי שקיים וכדאי להתרחק ממנו.
אבל... וזה אבל גדול.
אבל אצל בעלי המקצוע: נגרים, חרטים, מוסכניקים, חשמלאים, קבלנים, גננים, פחחים צבעים... ועוד היד נטויה, זה עובד אחרת: "התיקון יעלה לך שלוש אלף פחות או יותר." שם זה תמיד יהיה יותר.
הסיוט הגדול ביותר, זה להיות נוכח בהרצאה של מאן דהו ולאחר שעתיים של הטפה: "אני כמעט גומר," מבטיח. מבטיח וגם מקיים. הוא כמעט גומר, אבל בסוף לא. הוא ממשיך עוד שעתיים...
אז.... שלא יעבדו עליכם!
זהו זה, פחות או יותר.
שבת שלום 😄
לפני 16 שנים. 28 בדצמבר 2007 בשעה 17:20
