שנים רבות הייתי כזבוב על קירות האתר,
מידי פעם הייתי מגיח להילולות ימי החמישי.
הייתי גם שם זבוב נחמד,
חלילה לא זבוב טורדני.
מתהלך וצופה ובוחן,
מתחמק מלהישיר מבט.
והיה זה חמישי אחד, שהחל כמו שאר קודמיו.
אך מצב הרוח באותו הלילה לא נתן לי מנוח.
נמאס רק להתבונן, ודברים שם קורים, איך האנשים מביאים את עצמם לכדי מעשה ? איך עוברים מצפיה מהקיר ? רוצה לנחות על פרי תוסס !
הייתי חייב לפצח את אופן הפנייה,
הרי צריך להיות איזה משפט בעולם, מתומצת שאם אומר אותו ברגע הנבון (נכון מבחינת התזמון, ומחוכם מבחינת הטקט, הנימוס וקריאת הסביבה)
שיוכל להביאני למצב בו אני אצמד לאחת הנשים במקום כמו דג רמורה הנצמד לכרישים.
באותו הלילה החלטתי לשחרר את הרסן,
ומכיוון שאני אדם מנומס.
אזרתי אומץ ופניתי לאחת הנשים שם, שישבה על דלפק הבר.
אמרתי לה משפט שנשמע לי טפשי ויחסית לא הכי מחושב, אבל אמרתי אותו מעומק ליבי בכוונת אמת: (והיא כנראה הרגישה)
"את כל כך יפה וסקסית ורציתי לשאול אם אפשר לנשק את רגלייך"
היא חייכה והצביעה לכיוון הרצפה ואני הייתי כחולם !
כאשר קיבלתי את ההזדמנות להפוך מזבוב לפרפר,
הלב נכנס לבוסט, הצדדים הטשטשו מהמהירות ונותר בפוקוס רק מה שהיה מונח מולי.
פיסה קטנה מגן עדן כלשהו שאינו מוכר והייתה לי הזכות להרגיש.
נתתי את כולי, השקעתי, הרגשתי איפה היא רוצה שאהיה,
ניסיתי לנצל את כל חלקיי הפנויים, אם הפה מנשק והידיים פנויות אז הידיים מעסות יותר למעלה.
בהתחלה עוד היה איתי אדם נוסף שהצטרף אבל אני השקעתי יותר ובאיזשהו שלב שמתי לב שהוא נטש, כנראה סימנה לו לעזוב.
ככל שהמגע נמשך, כך הרגשתי שאני מתחיל להתרגל לסביבה החדשה, לריח, לגחמות, לסימנים, להכוונה,
תפסתי בטחון!
היא העמידה אותי עם הראש לכיוון עמוד הבטון, הרימה מעט את חולצתי, אמרה לי כמה מילים עדינות והתחילה להצליף.
מי היה מאמין, פעם ראשונה שאני מול אנשים (אמנם במועדון) מקבל הצלפות (אמנם עדיין עדינות ועולות בעמצתן בהדרגה) ואני בכלל עוד לא יודע האם כמו שאומרים "אני בקטע של הצלפות" ?(אני מעכל וחושב ומתעצב תוך כדי ההתרחשות)
מסתבר שאני בקטע של נתינה ויכול להנות מכל רגש, גם מכאב, יכול גם ככל הנראה לספוג הרבה יותר משחשבתי.
הייתי עם הראש למטה לכיוון הריצפה, מול עמוד הבטון.
ראיתי את רגליה הפוך, ליטוף והצלפה לחישה.
ידה בדקה לי את הגשוש, מצבו אמר לה שהכל בסדר.
הוא היה נראה כאילו הוא מחפש תדרים בחלל, היא חייכה.
לאחר כמה דקות, פתאום הפסקה קלה,
נעליים שונות שאני רואה (הפוך) מתקרבות ומשום מקום הגיעה הצלפה שונה !
פחות מעודנת, עם רגש אחר. היא נתנה את השוט למישהי אחרת !
נבהלתי והרמתי מעט את הראש, היא חייכה אליי חיוך מרגיע, ליטפה ושאלה אם אני בסדר,
עניתי שכן כי הרגשתי בטוח שוב ברגע שידעתי שהיא משגיחה.
חברי הטוב שהיה איתי לא האמין למה שהוא ראה.
שש או שבע נשים עברו עלי באותו הערב, אני הייתי באופורייה.
תוך כדי שזה מתרחש אני לומד להכיר את החוויה ולאהוב אותה ולהתחבר אליה, זה היה לי קל מידי לאהוב ולהתחבר והדבר הפתיע אותי מעט.
אך באותו ערב ללא ברקסים לא נראה היה שמשהו יכל לעצור את ההתרחשויות.
והייתה אחת אכזרית, באחת ההפסקות בעודי מחכה ורואה נעליים מתחלפות,
מבין שהולכת לבוא הצלפה ברגש שונה ומנסה להכין את עצמי,
הייתה אחת אכזרית שהכניסה בי אחת חזקה בטירוף ישר מההתחלה, פיצוץ שהתגבר על המוזיקה.
עוד לא הספקתי לעכל וחטפתי עוד אחת.
מיד ניגשה הראשונה שלקחה אותי תחת חסותה ובאה לבדוק אם אני בסדר, היא חיזקה ועודדה אותי בעודי חוצה רף נוסף של קשיחות.
אלו השאירו בי גם מעט סימנים, שלקח להם איזה יומיים לרדת, וכך כצביטה דמיונית לא סימנים אלו הזכירו לי ביומיים הבאים שלא היה זה חלום.
אחר-כך חברי הטוב אמר לי שהיה קהל גדול מסביב,
וחשבתי שלבטח רובם היו זבובי קיר כמוני,
שהתעוררו רק כאשר קצה השוט עבר שם את מהירות הקול.
יצאתי מרחף מהמועדון, התחלנו ללכת, סיפרתי לו שחיבור כזה לא היה לי מעולם!
ללא מילים, כל כך הרגשתי בטוח בידיה, חציתי גבולות שלא חשבתי שאוכל לעמוד בהם וכל זה התרחש תוך בערך שעה!
הוספתי לומר שכשאדבר איתה אסכם שברגע שאני עובר את סף דלתה אני הופך להיות שלה,
אך האופוריה, איזו תחושת שחרור...
מרוב שהייתי בעננים לא שאלתי לשמה ושכחתי למסור לה את מספר הטלפון שלי.
אבן דרך זו התרחשה באמת אני חושב בסביבות 2009
מאז אני עדיין נזכר באותו הערב, וחיפשתי בכל פרופילי האתר מישהי שאולי תמונת רגלה תהיה לי מוכרת.
ולבסוף זה נשאר כתמונה בראשי, היא מוצגת במסדרון החוויות ומידי פעם אני מוריד אותה ומנקה את האבק ונזכר,
והגשוש כמו אנטנה נשלפת, מקבל מעט חשמל וישר מחפש תדרים שוב . . .