מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

פעם הבטתי באמן, הבונה כלי נגינה אקוסטי.

עץ דק ועדין 3 מילימטר בקירוב ולהביאו לצורה הרצוייה זהו עסק לא פשוט !

השרייה במים, חימום לגבול הכוויה, הפעלת כח כל פעם קצת והרף עולה בהדרגה.

המקצוענים יודעים להגיע עם העץ לפשרה.

יודעים כמה חום לתת מבלי שיצולק.

יודעים כמה ללחוץ ולכופף, מבלי שישבר.

העץ רוצה ללכת לכיוון אחד והאמן מושך לכיוון הרצוי לו, 

כשהדברים נעשים כמו שצריך והעץ אינו מרדן ניתן להבחין ברגע בו הוא מתחיל להיכנע.

וזו היא הפשרה בין רצונותיו של העץ לצורך של האמן יוצר הכלי.

ואני, 

אני כמו העץ הדק והשברירי והמהוקצע.

אינני מרדן מטבעי, ואשתדל שלא להישבר.

וסומך עלייך שתהיי האמנית שתדע להשרות ולחמם ולכופף בדיוק במידה הרצויה לך, 

שתדעי להרגיש מתי אני עומד להישבר.

שתשמרי עליי.

ותיצרי ממני צורה שאחר כך כאשר תלפפי סביבי מיתרים. 

תוכלי לפרוט ולשחק.

ומעניין אילו מנגינות עתידות להישמע...