מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

כשניפגש,

עשרות ואלפי תסריטים שרצו אצלי בראש, 

יתערבבו יחד באותה נקודת זמן.

הפה יתייבש, קצב הלב יואץ,

התסריטים יסתחררו סביב במהירות,

יחוגו במעגלים כמעט עד קיא.

ואני אתרכז בלנשום...

עשרות תסריטים שהיו, 

מאות דמיונות.

כמו האחרון שיהיה,

בעודי בדרך אליך.

לפעמים כשאני חושב על הרגע, 

נשימתי כבר נעתקת מבעוד מועד,

כאילו הנפש מרמזת לגוף להתכונן.

כל כך הרבה שנים של תשוקה עצורה,

והתחושה שהנה היא כבר נחשפת.

וקשה לי לדמיין איך זה מרגיש שהקליפה נסדקת,

איך זה מרגיש לתת עצמי בידיים בטוחות.

אני חושב שבדמיוני ראיתי את ידייך אוחזות מפתח...

אם ניפגש,

אשתדל להתעלות מעל עצמי,

כי גם בימים כאלה,

מהמרחק בו אני נמצא,

קורה שאני מרגיש את עוצמתך,

המתגלמת בהדרה בתוך מילה.