סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

*עדכון: בזמן האחרון אני לפעמים מקיא כאן הרהורים ומחשבות, ולרוב אחרי מעט זמן זה מביך ונראה לי שאני מטופש והם עלולים להימחק כמו שצצו.*

הבלוג הזה נולד כאשר הוא מוקדש לך, שהייתי ככיסא ישן זרוק בגשם ובכפור ואת ידעת לזהות בי פוטנציאל לחידוש, שיפוץ ועיצוב.
אשתדל להגישו כמו זר פרחים ואלכוהול משובח! :)
---------------------
הבהרה חשובה !
אני אדם שאוהב להשתמש בדימויים והרבה פעמים מפליג בדמיוני.
לעיתים קרובות יזלגו לבלוג גם חלומות וכמיהות שלא תמיד יש קשר בינן לבין המציאות שלי.
אולי ימצא מישהו קשר מקרי באותן זליגות למציאות שלו, או יקבל השראה.
הכל נכתב בכוונות טובות !
* אה וגם לפעמים קודם כותב ורק אחר כך חושב :)
לפני 7 שנים. 7 בפברואר 2017 בשעה 10:53

אינני יודע אם זה מבחן כלשהו,

ואולי אני גם בוחן את עצמי.

אני סתם עוד טיפש שאינו מצליח להיות ממוקד ומנהל מערכת יחסים של אהבה/שנאה עם הרמזים הארורים.

ולפעמים המערכת הזו מנהלת אותי !

ואני יודע שאסור ללחוץ חזק על הברקסים בירידה, הרפידות עלולות להתיך עצמן ולהדבק לדיסקיות או לתופי הבלם. 

התהפכות למדרון במצב כזה תהיה כמעט בלתי נמנעת.

לא קיימת גדר שתוכל לעצור מטען שכזה אולי קיים קיר שיכול אבל במקרה כזה יהיה קשה לזהות את שיירי.

הכי נכון לעשות הוא להאט ע"י הורדה להילוך נמוך. 

ועדיין דבר אחד אני כן מרגיש, 

שהוא פועם עכשיו, גדל ומתכווץ במהירויות משתנות.

כשהוא קטן וריק ישנו איזה מרווח והוא מיד מחפש למלא אותו שוב לגדול בכדי להבין עד כמה מותר לו למלא את החלל.

וכשהוא גדל הוא נתקל בדפנות כף ידך שמצד אחד מחזיקות אותו ושומרות עליו, ומצד שני על ידי פתיחה או סגירה של היד. נקבע הטווח בו מותר לו לפעום. 

רציתי כאב ?

אולי התחלתי לקבל,

ועכשיו נותר לי רק ללמוד להנות ממנו :)

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י