מיומנו של חסר הנסיון, המנסה למצוא דרכו בים הטעויות.

השבוע שהיה, דילגתי לי מעל בולענים,

נפילה למטה הייתה עלולה להסתיים בטבילה במי מלח.

כבוש ומשומר יכולתי להניח לעצמי להתייבש בקרקעית מרוצפת גבישים מלוחים.

גם אלפיים שנה !

כמו גופה עם חצי חיוך וחצי הבעת כאב.

חצוי,

פעמים רבות בחיי הייתי חצוי.

נקרע בין רצונות,

בין מציאויות אישיות רצויות שלי לבין המציאות הקולקטיבית.

קרעים שכאלה כמו חתכים בשרטוט, אבל במציאות הם מלווים בכאבי גדילה רבים.(ואני חושב טובים)

הם גם הסיבה שלפעמים קל להביט בי בחתך רוחב, 

וכל (או רוב) המנגנונים נחשפים.

אני חושף אותם קודם כל בפני עצמי,

אחר כך כל מי שרוצה ומביט יכול ישר לראות, חלקם אף יכול להבין.

המזל הגדול אם כן הוא ש:

א. כנראה שיש לי כנפיים (זה עוזר בדילוג אם קוטר הבולען גדול מהמרחק שביכולתי לנתר)

ב. הקרקעית נראית כמו תחתית של צנצנת. מגבוה אולי יש בה משהו נוצץ וחד אבל היא בהחלט לא מזמינה.

והנה אני,

עדיין רגוע ושליו,

חיובי ואוהב,

וממשיך לזמן לעצמי דברים טובים.

ההרגשה הכללית היא שמשהו טוב הולך לקרות בקרוב,

לפעמים הדברים הכי טובים מגיעים כשמשחררים ולא מנסים לרדוף אחריהם.

ברכה קטנה לקוראים 

ממקום זה ברצוני לאחל לכל מי שנתקל וקרא עד שורות אלו,

שיהיה זה שבוע של צמיחה ופריחה,

שכולנו נצא מחוזקים.

שמרו על החשובים לכם קרוב, ותעריכו את הקסם והכח הגלום בכנות !

תחילה עם עצמכם וכמובן משם עם כל עולמכם :)