לפני 14 שנים. יום שני, 20 באוגוסט 2012 בשעה 19:10
כמה קל להתמכר לזה,
לכך שבעולם המהיר וגדוש המידע בו אנחנו חיים,
מישהו עוצר וקורא מה שכתבת ואפילו נהנה מזה.
מצאתי את עצמי נכנס לאתר הזה יותר פעמים השבוע ממה שנכנסתי בכמה חודשים.
ורק על מנת שאדע כמה קראו את הבלוג שלי וכמה לייקים קיבלתי.
למה אכפת לי ש 20 איש שאני לא מכיר קראו את הבלוג שלי?
אני כנראה לא אכיר אף אחד מהם....
אולי, בגלל שהעולם הבדסמי שלי הוא פרטי שלי וזה בעצם הבריחה מהלבד הבדסמי.
כאשר משהו/י, אפילו אחד/ת קוראים את הבלוג, אני כבר לא כותב לעצמי, אני כבר משתף.
משתף במשהו שאני לא יכול לחלוק עם החברים לעבודה או לאימונים.
"הי חבר'ה, לא תאמינו איזה דייט היה לי; קשרתי אותה לשולחן והצלפתי בה במשך שעות"
מממ, אני לא בטוח שזה יצליח.
אז תודה למי שקורא ועושה לייק ועד יותר למי שטורח לכתוב לי