יש לי תחושה שהאדמה תחתיי ממש, אבל ממש רועדת.
הלכתי לרופא, הוא מישש את שדיי, בדק, לחץ ועשה כל מה שאפשר בכדי לברר מה שלומן.
והנה הוא מסמן לי איקס באזור השד העליון השמאלי שלי ואומר, כאן צריך לעשות ניתוח.
תקשיבו אני לא כזאת תינוקת, באמת! יש לי כוח לסבול ולקבל את הדברים.
אבל הפעם לא יכולתי שלא לשתוק לעולם הזה... אוף! לא רוצה, זה כואב, זה סבל.
לא בא לי! לא כיף שם בחדר הניתוח.
תמיד ברגע האמת כשאני כבר מגיעה לשם שוכבת במיטה מניחה את ידיי בצדדים
וכשהפרוז’קטור נדלק זהו - ליליאן לא קיימת יותר, רק הגוף של ליליאן שולט.
רעידות, בכי, פחדים,צרחות,תחנונים....אוףףף
עכשיו רע לי ומרגיש לי כמו סוף העולם של ממש.
אז ניסיתי להיות חמודה לעצמי ופינקתי את עצמי בבית קפה ולהצחיק את כולם עם האיקס על הציצי שלי לא הייתה לי כזאת בעיה.
גם עשיתי קניות והכנתי הרבה קוסקוס לשחרור אמיתי במטבח (אישה מה לעשות?).
חשבתי שאולי יבואו אורחים והם יאכלו וזה לא קרה.
אז יש לי עכשיו כאבים באמצע בין הלב לקיבה, מין כאב נפשי ושל תחושת כבדות ומועקה.
בדרך כלל אני בהלקאות עצמיות... אבל עכשיו.?
תחושה של סוף העולם
לפני 16 שנים. 6 במרץ 2008 בשעה 21:11