קמתי לבוקר רגוע אחרי כמה ימים מסיביים ביותר.
זה התחיל בלקיחת אחריות על החלטה מאד חשובה אם כן לפתוח את הקליניקה או לא.
שההחלטה שלי עמדה בכך שזה ישנה את ההחלטות של ארבעה אנשים ואפילו את מקום מגוריהם.
אז נבהלתי ולא ידעתי מה לעשות ולאיזה צד שבי להקשיב, עזבתי את הכול והלכתי לחברה שתעביר לי דמיון מודרך, וכך אחרי שהספק הלך בחרתי לבטל את כל הקמת הקליניקה בכדי לפתוח בעתיד קליניקה ממקום יותר מאוזן ובטוח.
לפני שנסעתי צפונה מצאתי את עצמי מתבחבשת בין כל מיני נושאים מוסריים שלא קשורים אליי ממש, אך כן שהיו סביבי.
לקח לי לילה לעקל את כל מה שהולך סביבי ולהחליט החלטות ולבחור להתמקד בעיקר ובתמציות הנכונות.
בבוקר בקיבוץ היו לי מפגשי טנטרה עוצמתיים.
אפילו שמרוב שזה היה מפתיע וחזק ישבתי לי לאיזה חצי שעה לפרוק את זה בבכי. בכי טוב!
לא האמנתי שאני יכולה באמת להגיע למקומות הללו מבלי להתאמץ כמו פעם.
אז כן, כשאני מפסיקה להתאמץ ועוברת את התהליך באופן ספונטני מבלי לחשוב על סוף כל שהוא או להגיע לאיזה שהוא סוף, הדברים נעשים חלקים וזורמים באופן טבעי.
אימא מתקשרת ומפתיעה אותי, היא מספרת שהיא קנתה אוטו חדש והיא מעבירה לי את האוטו שקנתה ממני אז בזמנו. ללא כל תשלום. אז קיבלתי אוטו במתנה, האוטו שעבר איתי את הימים היפים של חיי.
ואני מאמינה שלא סתם עכשיו קיבלתי אותו. אלוהים זומם לממש לי את רצונותיי : )
לא יכולתי לחשוב יותר מידי, נחתי לי קצת עליתי על רכבת וחזרתי ישר לתוך מציאות תל אביבית.
והנה חבר חזר מהודו ולונדון, נחת אצלי בבית וניסה לעשות לי מעשים מגונים, כמו להשפיל למשוך לי בשיער וכל מיני השפלות למיניהם.
אוי, אני אחרי חוויות טנטריות,
נכנסתי למדיטציה קלה ועברתי עימו פאזה התחלתי בחיבור בנשימות והתעלות המיניות...
מממ לא יודעת, זה היה קצת אחר ממה שאני מכירה. בכל זאת, בדס"מ ושילוב טנטרה כשאני בדרך כלל הדומיננטית בטנטרה ונחשבת כסאבית בחוויות הבדס"מ כרגע.
ורק עכשיו התחיל לי השבוע, חוזרת לעבודה הרגילה שמקרקעת לי את כל מה שהולך סביבי.
עדיין לא יודעת מה לעשות עם האוטו.
אולי זה יתרום לי עם כל הבדיקות של השדיים שלי והאינטנסיביות שיש בחיי.
יש לי עוד הרבה מה לעשות שאני דוחה אותם לפעמים הבאות.
מספיק להיות במרתון, בריאות הגוף והנפש שלי בהרבה יותר חשובים.
טוב, לפחות קיבלתי אישור מהרופא לקבל הצלפות בציצי אז זה כבר מראה שהציצי במצב סבבה.
יופי לי טופי לי...
בשנטי ובנשימה מודעת,
שבה הביתה, פנימה אל עצמי.
ולכולם, אהבה מאהבה 😄
לפני 16 שנים. 12 במרץ 2008 בשעה 12:42