יום שישי שעתיים לפני הלימיט, הזמן היחיד שבו אני מגששת בצ'אט ואומרת שלומים למכרים.
מישהי כבר מנסה להתלבש עליי ולהיות למלכתי... מעניין איך זה קורה?
ואני חשבתי שרק דומים בקהילה כאלו.
הגעתי ללימיט לשם שינויי בלבן, למה? ככה בא לי! יום האישה לא?
ליידי מוד כבר ממתינה בבמה, דוגי מצרף אותי כשידיי ורגליי קשורות בניילון הנצמד.
והנה מתחילה לה הופעה, הופתעתי כש009 התיישב לו בפינה והוסיף כמה אביזרים מכאיבים.
תשמעו, בהופעה זאת לא הייתה הצגה, אומנם הופעה קצרה ולא נכנסת לעומק, אבל כאב לי, והפרצופים שפניי הציגו היו אמיתיים לגמרי.
אפילו אני כאחת שלא נקראת קהל, הרגשתי שזאת הייתה הופעה יפיפייה.
גיששתי בעיניים לחפש את מורדיל, הפרוז’קטור אילץ אותי לשוב לסגור את העיניים : )
חיבוקים נישוקים מכולם ובירור שאני בסדר גמור, אפילו רקדתי קצת בבמה עם ליידי מוד.
אני מתהלכת עם תחושה שעוד הצובט פטמות מונח לו שם.
היו הרבה מחמאות,
בעיקר רקדתי היה לי נעים ושמח, עוד הספקתי לדבר עם כל מיני אנשים.
חזרתי לרקוד, ליידי מוד השתובבה עימי קצת.
הלכתי לבר, מישהו שם התחיל לשאול מלא שאלות ולתת מחמאות.
לא הייתי מרוכזת כשהברמן שאל מה אני רוצה – תאכלס מה אני מבינה במשקאות?
אז אמרתי לו שייתן לי משהו שלא כזה ממסטל, אז שוב הוא שאל מה? איזה?
וההוא מימיני ממשיך לחפור לי, עצמתי עיניים נזכרתי שיש לי לונג גדול בסלון עוד שארית מהשותף הקודם של ייגרמייסט (ככה כותבים?) וזה מה שביקשתי, כי זה השם היחיד של משקה שיכולתי להעלות באותו רגע.
אז הנה שוב שאלות – באיזה כוס תרצי? מה אני מבינה? אז הצבעתי על מה שהיה הכי קרוב לעין שלי. זה היה שוט גדול (מסתבר).
שתיתי, המשכתי לרקוד, העברתי את חצי השוט למי שרוצה אף אחד לא רצה אז שתיתי את מה שנשאר...
הדבר היחיד שהיה חכם מצידי לעשות הוא לברוח למטבח ולצעוק שם שאני מסטולה ואני לא יכולה להתמודד עם זה.
ומשם עברתי הרבה ידיים מטפלות ותומכות – כל אחד נתן ממה שהוא יכול.
כולם שאלו שאלות, זכרתי את מה שאמרו לי, לא זכרתי למה לא הוצאתי הגה מפי...? למה באמת?!?
וכלום , ליליאן = שתיקה.
הרבה התנצלויות והבטחות שאני לא אשתה יותר.
לפחות לא ייגרמייטר.
אז ליליאן, פעם הבאה כאת רוצה לתפוס ראש, תתפסי את אחד החברים ובקשי מהם לבחור את המשקה טוב?
ובלי סרטים, היה נעים ונחמד שכולם אבל באמת בלי יוצא מן הכלל טיפלו, דאגו, לא הניחו לך לרגע עד שנרדמת בתוך חדר חשוך ומוגן.
ותעשי לי ולעצמיך טובה קטנה
תפסיקי לכתוב לעצמיך כל הזמן,, את לא באמת סכיזופרנית.. בסדר?
חחח
לפני 16 שנים. 10 במרץ 2008 בשעה 15:08