כתר ומלכות עולם

נוסעת במכונית לצפון..
מחשבות – לא שהם אף פעם לא היו שם.
אבל המחשבות ממשיכות לרוץ יותר ממהירות האור והקוונטים.
מגלה את התמימות הטהורה שלי. מגלה איך באמת ובתמים אני מניחה על בני אדם – אנשים מלאכים,
את כתר האור ולא החושך.
כי אני היא המאמינה ויודעת שבכל אחד ואחד יש נקודה של אור שאם נוגעים בה כל האפלה מתפוגגת לאיטה.
והנה שברקע פינק פלוייד מתנגנים להם.. זעם, זעם... אפילו תחושה של איום על כל העולם..
איך ברגע אחד אני מרשה לסביבה להשפיע על נחת הרוח שלי?
איך אני מרשה לכולם לקלף לי את קליפת התום, לזהם את איבריי הפנימיים ואף לעקרם ממקומם.
ולחייך את החיוך ההכי מתוק בעולם כאילו ראו ילדה בת ארבע.
אני היא שאחראית על מעשיי, כוונותיי, השפעותיי על הסביבה והפידבק שחוזר כבומרנג.
על המניפולציות ההכי קטנות בעולם בין אם במודע או לא. אני היא האחראית!
וכל מה שעשיתי היה לקחת את האחריות שלי לזרוק אותו לתהום העמוק ביותר – כמו ידיעה שאין להשיבו. וככה, לתת לעצמי להיות אבודה באין סוף.

עכשיו שהאחריות בידי – כי יש ערות/ מודעות.
זהו זה.
תם סיפורם של מקלפי הקליפות ללא אישור.

ליליאן התעוררה לחיים

ו-וואלה - נכתב מאהבה!!
אני כבר לא זועמת :)