כתר ומלכות עולם

השתלשלות האירועים האחרונים (לערך שבועיים)
הנה לי המשובים האחרונים שסגרו את תמונת המצב.

תודה לכל מי שעזר בלא מודע לכתוב הבנות (מילים) אלו
לשלישיה המדהימה שבסיבה אני מתרוצצת.
וכמובן למורה דגול ויקר ערך - בארי לונג ז"ל.
---
כדי להתעורר ולהתמלא חיים עליי להשליך עצמי על החיים.
עליי לסרב להתפשר עם הגורמים לסבלי. עליי לעזוב, להיפרד מהעבר. עליי לפעול.
סביר להניח שהפעולה תשנה את המצב או את שותפיי ותביא קץ לפרשה מסוימת, אך כך אוכל להתחדש בתוכי ולהמשיך משם. ולא להרשות שוב לעבר לכבול ולעוור אותי שוב.
אם אשאר ואתפשר למען מישהו אחר, אני מרמה את עצמי ואינני משיגה דבר. כאשר אני אומללה אני אינני עצמי, וכאשר אינני עצמי אינני יכולה להועיל לאיש – לא לעבודתי ולא לשותפים לחיי וגם לא לילדיי (בעתיד לבוא).
אני אדביק אותם באומללות ובחוסר הסיפוק שלי והם יסבלו ולא יהיו עצמם. אולי אני חושבת שהדבר אינו נראה לעין ואני מתחמקת? מקריבה את עצמי? אבל למעשה אינני ישרה, חוסר יושר זה לא שוד או גניבה, הוא רק מקלקל את מה שאמור להיות טוב.

החיים יהיו אמיתיים אליי אם אהיה אמיתית עם עצמי.
לפעמים, להיות אמיתית עם עצמי זה כמו להישאר במקומי.
אבל להיות אמיתית במקרה כזה (אמיתית במודע) משמע שאינני יכולה יותר להיות אומללה כפי שהייתי עד כה. או שאפעל בלי הרף ובמודעות לתקן את המצב, או שאכנע למצב מכיוון שהוא אינו ניתן לשינויי. כך או כך לא אתלונן, אטיל ספק או אכנס לדיכאון מכיוון שאדע מה אני עושה, אפעל באחריות!
כאשר אני מתנתקת מאדם מסוים עשויים להיות בעיות כספיות אבל זה יסתדר אתגבר על הקשיים. האם קרה אי פעם שלא הסתדרתי? כולם מסתדרים.
סומכת על החיים, הם יודעים בדיוק מהם צרכיי כל עוד אדבק באמת ביושרי יספקו החיים את צרכיי.

להתבונן בחיים - הפלא מתחולל לנגד עיניי!
להתבונן בנס המתחולל. ההזדמנות מונחת כמכתב בדואר שלי. עיניי נמשכות לפרסומת הנכונה או הצעה מקרית הפותחת אפשרויות חדשות לגמרי.
לא ליפול חזרה לתבניות ישנות,
לא להיתקע שוב באותו המצב.
להישאר פתוחה, אבל רק לאהבה ולמה שנכון כרגע. לא להיפתח לשום דבר אחר. (כנות עם עצמי תעזור לי להבחין בין השניים).
לא להאשים.
לא לספר את סיפורי העצוב.
אנסה לרגע אחד לא להתלונן.
אהיה חדשה. אם אשית ליבי לעבר בדיבורים עליו אני אסחב איתו לנצח.

ועכשיו אשאל את שאלות בכנות:
האם אני אמיתית בחיי?
באמת ישרה עם עצמי?
האם אני מסתובבת סביב מישהו שמאמלל אותי?
האם אני נשארת עם מישהו המנצל אותי ולא אוהב אותי?
האם אני נכספת לאהבה אבל אינני נפתחת לאהבה מכיוון שאני מפחדת להיפגע?
האם אני אוהבת את העבודה שבה אני עובדת?
האם אני כמהה להיות חופשייה?
האם אי פעם חייתי ואחייה עם פרטנר שאינני אוהבת באמת ומשלימה עם המצב כמיטב יכולתי למען נוחות וכדאיות שלא לומר בעתיד – "למען הילדים" (אוי ואבויי!)...?!?

האם אני משלימה עם הדברים המדכאים את שמחת החיים שבי מכיוון שאני קצת מבוהלת או פוחדת משינויים?

זוכרת!
החיים שבי נועדו לחופש. ולכשאהיה אמיתית עם עצמי באמת.
וכמובן אקח אחריות במודע לאושרי אז באמת לא יהיה לי ממה לפחד יותר.

סטו