מהרגע שחזרתי הביתה מהחג הדחוס הזה.
לא ראיתי את עצמי. אין אף אחד בבית ולא יהיה עד תחילת השבוע.
יום הראשון לתחילת השבוע אין לי מושג איך הסכמתי לרעיון הזה אבל עשיתי זאת...
600 מנות של אוכל כשר לפסח בחמש לפנות בוקר.. מנוחה של שעתיים בזמן הזה משוטטת ברחובות ת"א למצוא היכן חניתי את האוטו. אז המנוחה נגמרה.
הולכת לעבודה השנייה – מכת פסטיבל של ילדים רעשנים ומפונקים ברמות קשות שההורים כבר לא יודעים היכן לקבור את עצמם. עד 12 בלילה... אחלה חופשת פסח.
זה הולך להיות בערך עד סופ"ש.
אני עוד שוקלת אם לעשות את המימונה שנה שעברה עשיתי 160 מופלטות. לאנשים שלא באמת יודעים מה הם אוכלים.
יום למחרת הכנתי עוד 50 בכדי להסתובב בחוף הים ולחלק לאנשים בסבבה.. סתם בשביל המצווה. לא שאני שומרת אבל כשיש אפשרות לנתינה וגם כיף, לא לעשות?
אז במקום ימי מנוחה אני מוצאת עצמי כמו בדורות הקודמים לי ללא מנוחה עצמית... קורעת לעצמי את התחת באהבה רבה.
אבל חכו חכו – לכשתחזרו כולכם מחופשת הפסח הדחוסה והמעייפת (תגידו שלא כל עם ישראל בחוץ?) ותהיו ממש עייפים ולא מרוצים כי חזרתם הבייתה ולעבודה ואפילו לא נחתם לדקה.
אני אצא לי לטייל בארץ- לנחלים, לטבע. סוגרת פלאפון ושלום על ישראל!
ולעכשיו...
יש לי בול עוד חצי שעה לפסטיבל הצורם הזה - מחזיקה לעצמי אצבעות!
עבודה נעימה.
לפני 16 שנים. 23 באפריל 2008 בשעה 12:05
