אני במקלחת, המים רותחים רותחים ואין מוסיקה שכחתי את הרדיו הקטן במטבח. ליד שאריות שיתנקו מחר. אמא שלי תמיד צחקה עלי שכשזה מגיע לסדר ארגון וניקיון אני תמיד מדברת בסביל. כאילו זה יקרה מעצמו. אז הכלים והשאריות והכל יתנקו מחר. בינתיים הרדיו הקטן שותק לידם ואני כאמור במקלחת והמים רותחים. אני ישר מתחילה לזמזם צ'ייקובסקי. אפילו לאוזניים שלי זה נשמע רע, צ'ייקובסקי קונצ'רטו לזמזום ב-לה לה לה. אני קצת צרודה למרות שהאדים רק פותחים את הריאות, אבל אני בהחלט מזייפת, טוב קשה לזמזם מחרוזת צ'ייקובסקי ככה מהראש.
אבל זה יוצא.
הדוד מה לעשות לא קיבל מספיק התראה מראש וכמו סבתא שלי הוא רוטן לי אבל אם היית אומרת לי קודם אז הייתי מכין את עצמי. מה את ככה באה בלי להודיע? ואז היא רצה למטבח. הדוד שלי רץ לנשוף על הגחלת ולחטוב מים חמים. אבל הוא כבר זקן והרגליים כבר לא מה שהיו, אז מהר מאוד המים הרותחים שלי הופכים לחמים וחמימים וכשאני כבר בסוף המחרוזת והתזמורת המדומה שלי מופתעת מהטוש המנצח שמרטיב אותם לנגינה. המים כבר ממש קרים. אבל זה דווקא נעים לי על העור החם, וגם הקול נפתח יותר והזיופים נהיים גרועים יותר; מההתרגשות.
בדרך כלל אני מזמרת איזו הורה או בלדה נוגת לבלב ובעיקר כבד רווי אלכוהות וסמים של בילי הולידיי, אבל זו פעם שניה שאני רואה את הסרט הזה המדהים - הקונצרט. אחד הסרטים הכי טובים שיצא לי לראות בשנים האחרונות. סרט טוב שמצליח להצחיק אותך ולרגש אותך (אם לא יצא לכם לראות אז חובה, מומלץ בחום, הקונצרט לבמאי קוראים ראדו מיכאילאנו שהוא גם התסריטאי, וכן.. זה סרט זר אבל חבל לפספס אותו רק בגלל פוביה מסרטים זרים).
איפה הייתי?
מזמן לא כתבתי על מין, ולמה אני חושבת על מין אחרי המקלחת? זה טיפה מורכב אז ככה..
שמתי לב שהשיער שלי אחרי סקס כמעט תמיד נראה מעולה, ניסיתי לנתח את זה פרקטית למה? מתי? באיזה תנוחות? אולי אקטים ספציפיים? והגעתי להשערה שמדובר כאן בעניין התנועה. כל התנועתיות והתנודתיות בסקס לא נותנים לשיער רגע אחד להתייבש שמוט למטה מכוח הכבידה. אז עכשיו אחרי שאני יוצאת מהמקלחת והשיער רטוב עד חצי רטוב ובא לי להשקיע בעצמי אני מוציאה את הבאט פלאג שלי ומוצצת.
אני אוהבת את הבאט פלאג שלי, אני חושבת שזה אחד מהצעצועי סקס האהובים עלי (עוד לא ניסיתי את ההיטאצ'י, יש מצב טוב שהם הולכים להתחרות ביניהם). האמת? אני יכולה אשכרה לשבת ולכתוב מיני מאמר על כל מה שיש לאהוב בצעצוע הזה. אני אציין רק אחד, אני אוהבת את זה שכשסיימת, ואת כבר חושבת שאת לא יכולה יותר וזהו וכל מה שאת רוצה זה לשלוף אותו החוצה מתוכך וללכת לישון בתוך השלווה הזו של אחרי. עצם ההוצאה שלו ואיך שהחור מתרחב בשביל זה מחדש מרטיבה אותי בשניות ומחזירה אותי למצב של כלבה מיוחמת.
אחד הדברים שהקפדתי לא לשכוח לארוז ולקחת איתי לבידוד שהייתי בו בזמן הטיפול לסרטן, היה את הבאט פלאג. זה לא שהיה לי הרבה חשק מיני, לא היה לי בכלל. אבל הטיפול עלול להרוס את בלוטות הרוק אז במשך הימים הראשונים ההנחיות דורשות ממך לרייר כל הזמן. למצוץ סוכריות חמוצות לאכול לימון העיקר להוציא רוק. לשמור את הבלוטות רוק עובדות. ואני? אני יודעת שאיך שהוא היה דוחף לי את הפלאג לתוך הפה אני ישר הייתי מתחילה לנזול ריר בכמויות שמשאירות אחר כך שלולית סמיכה על הרצפה שאפשר ממש להתפלש בה.
ועכשיו? עכשיו תוך כדי סידור השיער אני גם עושה פיזיותרפיה, מפעילה את שרירי הגרון והצוואר. ומתאמנת באחד הדברים שאני הכי אוהבת לעשות.
הנה שאלה שהתביישתי לשאול את הרופא, האם הניתוחים יפגעו לי ביכולת המציצה.
התשובה דרך אגב היא, כן. אבל לא משהו שעם קצת עבודה אי אפשר לתקן.
- - -
יש רגעים, שבהם התחושה שלי בגוף אחרי מציצה היא של אותה שלווה, של ספייס וריחוף. כשזה טוב ממש טוב והכל 😄 דופק, ובסוף בסוף כשהוא עמוק בגרון שלי ועוברות ממנו אלי הפעימות החולבות האלה, הרעידות הקטנות של שחרור שמסרב להגמר גם כשלא נותר עוד דבר. וכל הגוף מתכווץ ומתרפק. האינטימיות הזו, השלמות הזו. לוקחת אותי כל כך גבוה. אחר כך גם אני לא רוצה יותר כלום, רק לנשום ומגעים קטנים של ידיים ורגליים ומלמולים קטנים לאלוהים.
לפני 13 שנים. 26 בדצמבר 2010 בשעה 23:13
