פלפלון מזכיר לי את ימי בית הספר הבודדים. את ציורי הילדות בחצר בית הספר עם דף ועפרון ושרטוטים של גזעי עץ ועלים ארוכים ומתייפחים.
אני לא יכולה לעבור ליד אקליפטוס מבלי להזכר במדי הזית ובחום החונק של צבא על חייליו ומתיו.
העלים האפורים ירוקים של הזית מזכירים לי שמחת נעורים ומסכות סגולות בתוך שדה ירוק של עשב.
ברושים תמירים מעלים לי את ניחוחות הפרדסים של טיולי שבת אחה"צ. את הריצה בין הענקים הישרים הללו. וכמה גדולים ואדירים הם הרגישו לפני שלמדתי להביט ישר.
עליה הרחבים של התאנה על צילה ממלאים את פי בטעם המתוק של פירות שאולים. את הברכיים המגלידות מטיפוסים ומרדף אחר המתיקות הנקיה הזו.
פיקוס, על שורשיו תמיד מזכיר לי אותך. על אצבעותייך הגרומות והחיבוק הלוכד בים שורשייך וגבי אל גזע החובט בנו מפרותיו כמו גשם. את הבל נשמתך בפי.
שריקות עלי הצפצפה מראות לי כפות ידיים קמוטות המלמדות משובה וניגון. וחיבוק של סיר אורז אדום ממלא את פני לקראת.
מחטיי האורן מזכיר לי את שמו של כל ריס, ואת דקירתם בשוקיי בעת שפי התמלא
השפיך שלך לעיתים מזכיר לי חרובים ועינייך שוקדות בי.
אשלים ממליחים את שפתי בזיעה בעת המתנה לפינג'אן כי ירתח.
אלון
וקטלב על דמו מספרים סיפורי אגדה
כל כך הרבה עצים. לכל עץ זיכרון נטוע.
כשאתה נוהג ואני שותקת ועיני סורקות צמרות.
אלו הזכרונות והטעמים וסיפור חיי חרוט בין טבעות.
יש גם עצים בלי שם, ואין כמותם.
העץ בגינת סבי
והעץ שתחת עליו נפגשנו.