בוא, תן לי להפשיט אותך
שכבה ועוד אחת, כפתור אחר כפתור בחולצתך הלבנה.
עד שתעמוד מולי כך, בלי להתחבא, בלי להסתיר, בלי מילים מתוחכמות רק נשימות מהירות או עמוקות ואצבעות מעט רועדות.
עכשיו, בוא, אתן לך להפשיט אותי.
שכבה ועוד אחת ועוד עד שלא ישאר דבר בינינו פרט לאויר
שקוף
משוך את בגדיי ממני, תהנה מהתלתלים הקופצים חזרה למקומם לאחר שחולצה נזרקת לרצפה.
והנה שנינו עומדים, מבטים חשופים ורעבים
רק אויר, שקוף כל כך הרבה אויר, שאתה יכול להרגיש את המילים מניעות אותו בחלל כמו לטיפות קטנות. מנטרה שאוחזת אותנו ומנכיחה.
ועכשיו בוא, מתחת לשמיכה במיטה הגדולה נצמד זה לזו לזה
גפיים משורבבות אחת בשניה, לא ישאר בינינו גם לא אויר, אף לא חלקיק אויר.
תחזיק אותי בחזרה ותן לדמעות שלי לשטוף את שנינו, רק תהיה איתי. גם בינינו יש מקום לחולשה שלי.
ואחר כך, תחדיר אצבעות ותוכיח בי רטיבות אחרת.
כמו ארץ צמאה ועננה
זה רק ספתח למבול
שיבוא
כשיבוא