ללמוד לראות אחרת

כשהייתי קטנה קראתי את ספריו של נחום גוטמן, אהבתי את שפתו המיוחדת ואיוריו המיוחדים עוד יותר. יותר מכולם אהבתי את ההווי של אז שהשתקף היטב מהספר: "החופש הגדול או תעלומת הארגזים", ומהספר "שביל קליפות התפוזים".
ואני, אני אוהבת תפוזים, ואף יותר מכך אני אוהבת סימנים.
ככלבת אלפא יש שני סוגי סימנים שאני אוהבת במיוחד.
הסוג הראשון הוא הסימנים על גופי
קשת צבעונית על רקע עורי הלבן.
אותות שאני נושאת בגאווה, אותות של התמסרות, אותות של שליטה.
סוג הסימן הזה הוא ברור, מוחשי ואי אפשר לפספס אותו.

יש עוד סימן נוסף הוא פחות מוחשי, לא תמיד ניתן לראות אותו, או להצביע עליו,
אך הוא בהחלט מורגש.
הסימן
שכלבת אלפא היתה כאן.