ללמוד לראות אחרת

הדברים הקטנים
שם בדיוק בדברים הקטנים אני נופלת.
זה לא שהם באמת קטנים,
הם לא קטנים בכלל,
הם רק מתחפשים לקטנים.
עם הדברים הגדולים, או לפחות אילו הנחשבים כגדולים,
אין לי בעיה, הם בולטים בשטח.
אי אפשר להתחמק מהם, הם פשוט שם.
ושלא יהיו חלילה אילו אי הבנות, אין לי שום כוונה לחמוק מהם להפך,
טוב לי שהם שם, הם מעלים חיוך על פני.
הבעיה היא דווקא עם הקטנים, האגביים היומיומיים.
אילו הדברים שבתוכם מתחבאת המהות האמיתית של ההרגשה.
או שאת מרגישה כך או שלא.
כי אם הקטנים הללו חומקים ממך כנראה שדבר עדין לא טבוע בך,
בטח לא ההרגשה.
כי עם ההרגשה הזו את צריכה לקום ועם ההרגשה הזו את הולכת לישון.
והיא מלווה אותך תמיד.
כשההרגשה הזו היא אמיתית ונכונה היא עולה ומלבלבת,
משתרגת בתוך גופך ונשמתך.
אז רק אז את מודעת באמת למהות של הכניעה וההתמסרות.