בקתדרלה נטושה במדבר
הוא כבל אותה למזבח הצר
מעליה פרסקאות של שדים ורוחות
וכוחות-אפלים חורצי-גורלות
טורפים נשמות
ואת הקלפים
גופה העירום נפצע על מצע-הורדים
קוצים כמו ווי-דיג חדים
בין עלי כותרת ארגמניים כהים
מפרפרת כפיתיון לדגים
בין החבלים הגמישים החזקים
עורב מסתורי קורא מעליה
יושב על פסל גרגויל הבוחן איבריה
קורא בשנית ופותח עין שלישית
כאילו רדוף איזו רוח זדונית
ומביט
הושכבה על בטנה הקטנה
איברה מתחכך בקוצים
ורגליה פתוחות
וכל עין רואה את הפות
עכוזה עגלגל כמו גל
בציור קודר של שאגל
זיעתה מרטיבה הפרחים המתים
נותנת בהם, סימנים
והם בתורם, שותים ממנה דמים
הקירות הקודרים עדים נוראים
לפנטזיות שלה מזרות האימים
גופה נצבע בצללים אפלים
לאור נירות רוטטים
בלהבות המסמלות החיים
קריאה נוספת מהדהדת בשקט
העורב נוחת על אחוריה בטלפיו
ועורה סומר בצמרמורת מפניו
ניקור קטן, מקור דוקר
את עורה חודר
היא מנסה להעיפו ולהשתחרר
אך הוא הופך תוקפני אף יותר
קופץ על ראשה ושיערה הכהה מפזר
לפתע שריקה נחשית חותכת את האוויר
העורב פורס כנפיים ומזהיר
אך השוט מפלח את ישבנה ומסעיר
והעורב נכנע
נמלט מהסכנה
כי טורפים מסוכנים יותר אורבים בפינה
והיא סך-הכל עופרה לבנה
גופה הבהיר חיוור ומגיר
אגלים של זיעה ונוזלים של ערווה
ובנשיכת שוט נוספת, זולגות הדמעות
מרטיבות השכלת
הערבה הצחיחה
חול חותך כזכוכית
היא מלכלכת
גוף לבן מסומן פסים אדומים
לוהטים
גניחותיה נבלעות בצעיף השני שסופג כל הריר
ותחתיה סדין העלים לח ואלים
ואז שעווה מטפטפת חותמת
הפצעים
בישבנים העסיסיים המדממים
האם זה חלום בלהות
או פנטזיה שרצתה להגשים?
ראשה מתחיל לרחף אל עבי הלילה השחורים
לאבד את עצמו בין כוכבים ואורם הקריר
חלקיקי אבק מרחפים וחונקים האוויר
אך אז אל עכוזה פולש איבר בלי פנים
רוח רפאים
מעשה סדום מדהים
היא נמחצת אל מזבח האבנים השותק
וכאב ייסורים את גופה משתק
במוחה משחק
את אגנה מרתק
לסלע הדוחק
השדים והגרגוילים צופים אילמים
בעת שאת גופה הטהור מחללים
משגלים
לילות המדבר קפואים בעיקר
בכנסיית הארורים...
הוא מתפרק אל גופה בעוצמה של זרמים
מחשמלים
הוא יוצא מתוכה והיא רוטטת בקור
עיניה מטושטשות ורואות קצת שחור
כשנוזל חם מאיברו מחזיר את החיים
לכל איבריה הדואבים
מוזהב ובוהק בעמעום הנרות המלטפים
לאחר מעשה
צעדיו על רצפת האבן נוקשים
מתרחקים
הדלת החורקת מאחוריו נטרקת
והיא על כאב ענוג מתרפקת
ואז
שקט...
