Play Party

* לא בטוח אם לצחוק, או לבכות...

בפוסט זה ידידי הצעיר וזב-החוטם אלמד אותך את 2.5 הדברים שאתה צריך לדעת על הרכב שלך כדי להראות לנשים שאתה גבר-גבר ולכבוש את ליבה של כל נקבה. כל מה שאבא'שך לא לימד אותך.

אז נקה את החלב מהשפתיים ובוא נתחיל; מבטיח לך שאחרי שתקרא יצמחו לך סוף-סוף קצת שיערות על הביצים.

* מוגש כשירות לציבור

 

דמיין שאתה נוסע לך בדרך בינעירונית מרכזית, בכביש-המהיר, ז"א אותן דרכים שבשם שלהן יש רק ספרה אחת, לא שתיים, לא שלוש – אחת בלבד, כמו כביש 1, או 2, או 6... טוב עזוב אותך זה כבר חומר למתקדמים, תשאיר את הניווט לווייז כמו שכולכם עושים גם ככה.

אתה נוסע ופתאום אתה שומע קול מוזר כזה, כאילו הכביש נתן ספאנק לגלגל שלך.

בהתחלה אתה לא מבין מה זה, כי כול מלא לך 20 לפני שנתיים ומלבד לעשות חראקות במגרש-החניה, לא באמת נסעת לאנשהו עם האוטו של אבא, אבל אתה יכול להפעיל טיפה את הראש ולחשוב על פנצ'ר.

אז איך תדע?

תוריד לכמה שניות את הידיים מההגה כמו ששמעת פעם את הדוד מוישה אומר ותבדוק אם יש משיכה של הרכב לכיוון מסוים; לא תהיה משיכה לכיוון מסוים – זה לא באמת עובד.

אז תיסע עד שכל העולם יתחיל לצפצף לך וכשסוף-סוף תנמיך את הרעש שאתה קורא לו מוזיקה, אתה תצפצף חזרה לכל העולם ותחשוב שאתה חכם גדול שמצפצף עליהם, עד שתבין שאולי הבעיה היא לא אצלם, אלא אצלך (לקשים יותר צריך איזה ערס מזדקן שיצעק לכם את זה מהחלון) ואז תבין שבאמת יש לך פנצ'ר ואוי ואבוי, חרב עליך עולמך! כי אתה הולך לבלות חצי יום בצד הדרך שכל המכוניות האחרות טסות על-פניך (שזה הכי צבט לך בלב כמובן) ולחכות לגרר; ולא, ידידים קרוב-לוודאי לא יצילו את התחת הצנום שלך באמצע הכביש הראשי.

או ש... אתה יכול לשנס מותניים, לעזור אומץ ולצאת למסע אל הלא-נודע של החלפת גלגל בעצמך.

(תחשוב כמה זה יעזור לך עם הבחורה ההיא שנתקעה בעצמה בצד הדרך, זה יתן לך מוטיבציה, אבל לא ייתן לך מציצה במידה ותהית)

אז מה אתה צריך בשביל להחליף גלגל? סתם כדי שתדע למתי שתפסיק לנסוע באוטו של אבא ותצטרך לצייד את הרכב שלך בעצמך לשם-שינוי;

בטיחות – אפוד-זוהר ומשולש, אתה יודע, הדבר המתקפל הזה שמורכב משלושה חלקים שנכנסים לקופסת-פלסטיק מלבנית שחורה והופה כשאתה מוציא אותו, הפלא ופלא אפשר לפתוח אותו לצורה גאומטרית בעלת שלוש צלעות... זה המשולש שאני מדבר עליו.

את זה אתה צריך להציב במרחק של 150 מטר, שזה למי שעוד צעיר מדי כדי להתמצות בגופו שלו ולהעריך את המרחק מהיד לאף – כ-150 צעדים סך-הכל, שמחתי לעזור.

למה אתה שם את זה? כדי שהאנשים שטסים על פניך ועושים לך צביטה בלב, ידעו מראש שהם מתקרבים לרכב תקוע, יצחו על כמה שאתה חסר-מזל ואז ינשמו לרווחה שהם לא במקומך.

בנוסף אתה צריך, ג'ק, מנואלה, ומפתח-ברגים התואמים את גודל הברגים בצמיג שלך (לפעמים יש שינוי קל מהגדול הסטנדרטי בין מכוניות גדולות יותר לקטנות)

אבל למזלך! היום כבר יש מברגות נטענות וג'קים חשמליים שאתה יכול לשאת ברכב (כן, זה לא ציוד צבאי סודי שיש רק לידידים – לפחות משהו טוב אחד יצא מהדור שלכם..)

ומה שכחת? יפה! אתה מתחיל לקלוט את העסק, גלגל-ספייר, הוא יכול להיות גלגל נוסף חדש-דנדש אם אבא'שך לא התקמצן עליך והוא יכול להיות גלגל בלאי שעשו לו תיקון בסיסי ונועד לקחת אותך עד לפנצ'ריה הקרובה, שם למקרה שלא ראית כזה מקום בחייך, גברים מזיעים ומסריחים מקפה-שחור וסיגריות מחליפים לכל האבות הקמצנים את הגלגלים, אה ולרוב זה נמצא בתחנת-דלק, פשוט כדי שתדע לאן ללכת.

ועכשיו, איך עושים את הקסם?

את אותו תרגיל מיוחד ומופלא שנשגב מבינתן של נשים רבות וייתן לך נקודות בונוס, במיוחד אצל הבלונדיניות?

אתה שם את הג'ק מתחת לדלת במרחק סביר, אך לא רחוק מדי מהגלגל – לא הגלגל הזה אדיוט! צד שני, איפה שהפנצ'ר; מרים עם הג'ק את הרכב (עצור, לא צריך להגזים, אתה לא מרים חצאית), משחרר את הברגים המחזיקים את הגלגל, כן את כל הברגים ואל תזרוק אותם רחמנא ליצלן כי אתה עוד תצטרך אותם; מוריד את הגלגל עם הפנצ'ר, שם את הגלגל-ספייר, מבריג חזרה את הברגים, מוריד בעדינות את הרכב מהג'ק ו... פדאם! יש לך גלגל מותאם לנסיעה.

אל תשכח לזרוק את המקולקל לבגז', או למתקן שמתחת לבגז' איפה שהיה גלגל הספייר, להבריג חזרה את בורג הביטחון שלא (כן עם מפתח-הברגים או המברגה) שלא יתנדנד וישגע לך ת'שכל בנסיעה לפנצ'ריה ואתה מסודר.

 

הגעת לתחת הדלק (מה איך? אמרתי לך שהפנצ'ריה לרוב בתחנת-דלק, תעקוב), שם אתה יכול לעשות לגמרי בעצמך, ממש במו-ידיך כמו גדול, כמה דברים חשובים (זה למה בהתחלה אמרתי שנעבור על 2.5 דברים)

אז דבר ראשון ובאופן טבעי, במקום לשלם שירות למתדלק הערבי, כי אתה בטח לא רוצה עבודה-ערבית או סתם קמצן כי בגילך אבא שלך עדיין נותן לך את דמי-הכיס, תתפלא לגלות, אבל אתה יכול לתדלק לגמרי בעצמך.

איך עובד הטריק הנהדר הזה?

רואה שם איפה שהמשאבות (המשאבות זה איפה שהדלק) את השלט שכתוב בו "ש.י.ר.ו.ת ע.צ.מ.י"? זה אומר שאתה יכול לשרת את עצמך, למרות שאתה שולט משכמו ומעלה עם הרמון של משרתות.

אם עוד לא יצאת ואתה תוהה באיזה צד הפתח של הדלק אצל אבא'שך (טוב זה יצא קצת סוטה), אז כשאתה מביט בלוח המכוונים – הלוח החשמלי הזה איפה שאתה רואה לראשונה עכשיו את המהירות כי מה אכפת לך הרי באיזה מהירות אתה נוסע כמו איזה טייס בכביש, אז שם יש עוד כמה מדדים, כמו קילומתראז', חום מנוע ועוד, ווואלה אפילו דלק, אה והנורה האדומה הזו שנדלקה לך שם זה כי חסר לך והרבה; אז בלוח הזה של הדלק, יש ציור קטנטן של כמו משאבת-דלק, נכון איפה שמצוירת הידית של אותה משאבת דלק? זה מראה לך באיזה צד אתה צריך שהמשאבה תהיה לעומתך כדי להיות ליד פתח הדלק של... טוב נו, אבא'שך.

אז אחרי שהתמקמת כראוי, אל תשכח לפתוח את פתח התדלוק שלך (שיט זה אפילו יותר סוטה מהקודם!) אתה צריך להעביר את כרטיס האשראי (או לומר באינטרקום לאותו ערבי שלא רצית לשלם לו על שירות שיפתח לך את המשאבה שאתה עומד ליד, יש עליהן מספרים, שתדע... ואז אתה מזין ת.ז ומס'-רכב (למה מס' רכב? אין סיבה טובה באמת) מוציא את המשאבה הנכונה וזה חשוב, אתה ממש לא רוצה דלק לא מתאים באוטו, כי אז המנוע שלך ישותק ויצטרכו לשאוב את כולו ואבא ייתן לך מכות בטוסיק; ואתה מכניס את המשאבה לתוך חור-התדלוק, מה שבוודאי מאד קשה לך כי את האיבר שלך הכנסת לנרתיק שלה, אולי פעם אחת בחיים עד עכשיו וגם זה היה עם מלא פספוסים ואז אתה לוחץ ומתחיל תדלק, ובוא, אל תצא טמבל, ותעמוד עם המשאבה ביד, זה לא הזין שלך, תפסיק לאונן – יש ידית קטנה שנועלת את הידית שתמשיך לתדלק בעצמה, זה יעבוד רק אם תחדיר כמו שצריך, לא כמו עם הבחורה שהוזכרה לעיל והמצוף יזהה את הידית בפנים כמו שצריך.

אגב, אם אבא לא נתן לך מספיק דמי-כיס ואתה צריך להגביל את התשלום, אתה יכול לעשות את זה גם בכרטיס-אשראי, אם תלחץ במחשב של המשאבה "הגבל" ואם אתה ממש מתקדם, אז תדע לך שתחנות-הדלק של דור-אלון שמלבד שהן לרוב בין הזולות יותר בארץ, הן גם תפסו ת'עסק ועכשיו אתה לא תצריך להעביר את האשראי ולהתבלבל באיזה צד אתה צריך להעביר אותו, כי בדור-אלון הם כבר עברו למכשירים שאתה יכול פשוט להצמיד את האשראי שלך, הנה חסכתי לך רבע שעה.

אבל עכשיו אתה בטח תשאל אותי – לתדלק עצמאית? מה? זה כל בחורה יודעת, הרי כשאפשר לחסוך כסף בקלות כולנו הופכים למוסכניקים מצטיינים, אז איך זה יעזור לי להיכנס לה בין הרגליים?

ובכן, מה עם לנפח אוויר בגלגלים התקינים בעצמך? אתה יודע שלחץ-האוויר הסטנדרטי שצריך הוא 32? אה אתה יודע, ואתה יודע שבמכוניות קטנות יותר זה יורד ל-29? גם את זה ידעת? אה אתה יודע כבר שאם אתה פותח את הדלת בצד של הנהג כתוב לך שם על הדפנה בדיוק איזה לחץ-אוויר אתה צריך, בראבו! תוכל לנפח את בובת-המין שלך בהצלחה.

אז כל שנותר לי ללמד אותך על תחנת-הדלק זה למלא שמן ומים בעצמך והכל יהיה מושלם.

אז דבר ראשון, לך תקנה לך איזה מציצה בחנות-הנוחות של תחנת-הדלק, לא - לא מציצה כזו, סוטה, אני מדבר על הסוכריות שאתם מוצצים בגילך במקום המוצץ כי עוד לא נגמלתם מהשלב האוראלי... וכן, אפשר גם בקבוק (לא של חלב! בחיאת בן-אדם, קולה או משהו); כי אתה צריך לחכות קצת ולתת למנוע להתקרר לפני שאתה ממהר לפתוח אותו ומסתכן בכוויה מיותרת.

ואז שני דברים חשובים – אל תתבלבל בין נוזל לקירור-המנוע לניזול לניקוי השמשות, זה כתוב לך על הבקבוקים אם אתה עוד לא יודע את ההבדל בניהם וכמובן שים-לב שאתה מוזג כל אחד למקום שלו, אם אתה לא מצליח לזהות תשאל את הערבי שלא הסכמת לשלם לו... ואז כשאתה פותח, שים-לב לגובה המים, אם אתה רואה את שכבתם-העליונה בצינור, זה מלא, אל תוסיף סתם, ואם לא, אז תוסיף עד שתראה את פני-המים שעלו.

בנוגע לשמן וזה חשוב כי אתה לא רוצה לפדח את עצמך מול הבנות – כשאתה מוציא את המד הבודק את השמן, אז השמן שאתה רואה עליו זה לא אומר כלום, זה שאריות, אתה צריך לנגב אותו היטב (נו מספיק גם טישו, הכל אני צריך להסביר לך?) ואז אתה מכניס אותו שוב עד הסוף ומוציא – עתה אתה תראה באמת אם השמן מעל או מתחת לסימון.

במידה וחסר, אז לא רחוק מהמד, יש פקק שעליו ציור של כמו פח-שמן כזה, שם אתה צריך למלא את השמן עד הסוף.

לרוב כדי למלא שמן ומים עדיף עם משפך, ניתן גם ליצור מנייר מקופל כמשפך, אבל הכי פשוט זה כאשר אתה פותח לראשונה את הבקבוקים, מתחת לפקק יש שכבת אלומניום אוטמת שאתה יכול פשוט לבחור את גודל החור שתעשה בה וגם כאן, כמו החור הראשון שעלה לך לראש כשקראת את המילה, כדי שלא ישפריץ לכל מקום, עדיף חור צר כמה שאפשר.

ואם כבר אתה בתחנת-הדלק, תהיה בן-אדם, תעביר על החלונות את אחד המגבים המצ'וקמקים האלה שמחכים לך שם, רק שים-לב, קודם הצד הרך ואח"כ לנגב וצריך גם לטבול אותם במים, בהצלחה.

 

אז הנה, עכשיו אתה גבר-על ואין נערה בעולם שתוכל לעמוד בקסמיך – אולי בפעם הבאה אלמד אותך גם איך לשטוף את הרכב בעצמך כמו שצריך, כי אומרים שלגבר ממש לא משנה איך הדירה שלו נראית, הוא יכול להיאכל ע"י נמלים, לפזר את השערות המעטות שיש לך על החזה בכל-מקום ולנשום אבק בלי להתלונן... אבל המכונית? שם אנחנו כבר צריכים שהיא תהיה מבריקה ונוצצת ככה שאפשר להכין חביתה על המנועה ולאכול אותה ישר ממנו.

אבל עד אז, אולי תגדל בשנה ואני לא אצטרך להאכיל אותך את החביתה הזו בכפית.

 

דיסקליימר: המידע במאמר אינו מטעה, אך נכתב בצורה סרקסטית וגסה בכוונה מטעמים אסתטיים

 

 בטח היום כבר יצא לך להיתקל במושג שליטה-מנטאלית ועכשיו מרגיש שראית את זה כבר בכל מקום...

אבל תכלס, מתי שאלת את עצמך מה באמת הפירוש של הביטוי החמקמק הזה?

מה אם הייתי אומר לך שיש הגדרה מאד פשוטה שיכולה להתאים כאן?

העוסקים בתחום הזה לעומק מגדירים שליטה-מנטאלית כך: "היכולת של שולט/ת, לעורר את התחושות והרגשות שאני רוצה אצל הנשלט/ת שלי."

בעת שבשליטה פיזית, יש כלים פיזיים – אזיקים וחבלים לריסון, שוטים מסוגים שונים לענישה וכו';

בשליטה-מנטאלית המטרה לרסן ללא כבילה, לשלוט ולהוביל ללא ענישה פיזית וכד'.

אם שמת-לב, המאמר נקרא "כלים לשליטה-מנטאלית" ואכן מה שהחלטתי לעשות פה הוא להתמקד בכלים עצמם, זהו מאמר פרקטי ולא אעמיק בו על "התורה" של שליטה-מנטאלית, או תוצאות ומטרות, אתיקה וכן הלאה, אם כי מעצם ההסבר על הכלים, אני מאמין שיהיו לך תובנות רבות גם לגבי אלמנטים נוספים בתחום הנהדר הזה, אשר אנו מכנים "שליטה-מנטאלית"

(באנגלית, רבים קוראים לזה Mental-Bondage, שזו אכן בחירה פיוטית, אך גם כזו המעידה על מגמה של שימת הפוקוס על ריסון, במקום לדבר על שליטה Domination, באופן כללי;

אני עדיין מעדיף יותר את הרעיון הכוללני של שליטה-מנטאלית)

 

ועתה, האם לא יהיה מדהים להשקיע פוסט שלם לכלים אשר פחות מדברים עליהם בקטעים אחרים על BDSM, כלים התומכים זה בזה וניתן בהחלט ליישם גם מחוץ לסשן ובחיים בכלל?

ובכן, ה מה שאני הולך לדבר איתך עליו בחלק הראשון הזה –

אז ברוכים הבאים לחלק ראשון של "כלים לשליטה-מנטאלית", 6 הכלים היסודיים שכל שולט/ת צריכים בארסנל המנטאלי שלהם.

 

1. אסרטיביות

אי-שם בין הפאסיביות לאגרסיביות, ישנה נקודת אמצע, מתוקה יותר מנקודת ה-G והיא נקראת אסרטיביות.

כל מי שרוצה להוביל אנשים בכל רמה, צריך להכיר את האיזון החשוב הזה –

בעת שפאסיביות היא "קיצון החולשה", ויתור על עצמך ורצונותיך, מתן אפשרות לאחרים לדרוך עליך ועל זכויותיך, קול שלא נשמע או חוסר קול בכלל ואגרסיביות היא "קיצון הכוח", דורסנות, רמיסת אחרים, קול צעקני ובוטה בצורה וולגרית וגסה; אסרטיביות היא האמצע המדויק והאפקטיבי ביותר.

בין הדרכים שיעזרו לך להיות יותר אסרטיבי/ת:

-       להתאמן על להגיד "לא"

-       להתאמן על להגיד "תודה"

-       להתאמן על הצבת-גבולות ועמידה בהם

-       להתאמן על בקשת סליחה ולהתכוון לזה

-       לא לדבר חלש מדי

-       לא לדבר חזק מדי

הרעיון כפי שניתן לראות בבירור הוא איזונים – מצד אחד אנו מציבים קווים אדומים ולא נותנים לעצמנו ולאחרים לעבור עליהם ומאידך אנו אומרים תודה ומבקשים סליחה, כי זה מראה על אומץ ועוצמה-אישית, כמו שלכבד אחרים מראה שאנו מכבדים את עצמנו.

 

2. שפת-גוף

כביכול הנושא הכי מוכר, אבל מעטים באמת מבינים עד הסוף את החשיבות שלו ואיך להשתמש בה נכון כדי להיות יותר דומיננטיים.

נתחיל בכמה אנקדוטות חשובות –

70% מהתקשורת שלנו אינה מילולית

שפת-הגוף שלך משפיע ישירות על התחושות והרגשות האישיים שלך

שפת-גוף מורכבת מדברים אשר בשליטתנו כגון מנח-העמידה, תנועות ועוד וגם מדברים שאינם בשליטתנו, כגון מיקרו-הבעות

מה שאנו מקרינים כלפי חוץ, זה איך שאנשים יתפסו אותנו ובהלימה לזה, איך שאנשים מסתכלים אלינו משפיע במידה רבה על מה שאנו מרגישים

ככל שהעמקת בכל שורה ושורה במה שכתוב לעיל, בטח ברור לך כבר עכשיו שכמו שאנו צריכים לשים-לב לשפת-הגוף שלנו עצמנו, אנו צריכים ללמוד לקרוא גם את שפת-הגוף של אחרים.

כאן אפרט רק על איך לאמץ שפת-גוף דומיננטית ולשדר שליטה, אז הנה כמה דרכים לדוגמה:

-       להגדיל את הגוף ככל האפשר, ע"י עמידה-זקופה, ניפוח חזה, תנועות רחבות ופתוחות

-       תנועות מורות, הצבעה על מישהו או על כיוון, להחוות עם הראש לכיוון שרוצים, הליכה בטוחה לאן שרוצים להוביל וחזק מזה, לתפוס מישהו עם היד ולמשוך אותו לשם

-       מבט בעיניים בהתאם לסיטואציה, לרוב רצוי להחזיק כמה שיותר מבט בטוח באזור "משולש הקסם" – העיניים והאף, לפעמים דווקא לא להביט על מישהו בעיניים מסמן סוג של עליונות או נזיפה – זה לא השפלת מבט אלא פשוט "אני לא טורח אפילו להסתכל עליך"

-       חיוך, אנשים צריכים להרגיש שהם זוכים בחיוך שלך ולכן אנשים דומיננטיים מחייכים פחות וכאשר הם מחייכים באישור מי שמולם מרגיש שהוא זכה להערכה ואישור והדומיננטי הוא האדם שנותן את האישור

-       יד על המותניים, רגליים פתוחות המדגישות את המפשעה, כל הגוף מהראש עד הרגליים מצביעים לכיוון שהחלטת – כל אלה תנוחות המשדרות דומיננטיות

-       להיות גבוה מהאחר, למשל לעמוד כשהוא יושב ועם זאת בסיטואציות מסוימות, דווקא מי שיושב והאחר נאלץ להישאר לעמוד – משדר שהישוב הוא זה שמנהל את העניינים ואחרים עובדים בשבילו

-       מגע נכון, לשים-יד על הכתף של מישהו, להניח יד על הראש של מישהי כאילו הייתה ילדה או כאילו אתה נותן לה ברכה, לנשק את המצח, ללחוץ יד למישהו ולשים את ידך השנייה על ידו מלמעלה, לטפוח על השחם, לתת אגרוף קל של עידוד בין הכתף לחזה וכן הלאה – כל אלו הם מגע של אישור שמסמל לאנשים שאתה זה שמאשר אותם ואת ההתנהגות שלהם

 

3. Fram-control

ב-NLP המושג FRAME מתייחס למסגרת שבה מתרחש השיח בין שני אנשים;

המטרה היא לשלוט בדיון על-ידי זה שאת/ה תשלטו במסגרת, או במגרש, או במילים אחרות תקבעו את כללי המשחק ותנהלו אותם.

דוגמאות לטכניקות של שליטה במסגרת:

-       לבוא עם מטרה ברורה ולכוון להשגתה

-       להתעלם מהמסגרת של האחר – אין לך מה לענות? אל תשחק בכללים שלו, תתעלם ותמשיך להגיב מהמסגרת שלך

-       שימוש בהומור לנטרול התנגדויות

-       לשקף לאנשים את המסגרת שלהם ולהצביע בפניהם על החסרונות האישיים שלהם שמחלילים אליה, "אתה חסר-לב, הטיעון שלך מתבסס רק על מספרים", "את רגשית מדי, את לא הגיונית כשאת מדברת רק מהבטן" וכו'

-       להפוך שלילי לחיובי – במקום לבטל את המסגרת של האחר אתה הופך אותה ליתרון בשבילך; דוג': האחר/ת אומרים לך "אתה כבר מבוגר, אתה לא מכיר את עולם הצעירים", תשובה טובה: "רק צעיר חסר ניסיון שלא ראה עולם, חושב שכל-כך הרבה השתנה ב-70 השנים שאני חי"

-       לעולם לא לצאת מהפריים שלך

 

4. בטחון-עצמי

אני מאמין שעכשיו עובר לך בראש, ש-"ובכן, ביטחון-עצמי, זה ברור, כולם יודעים את זה" וזה נכון;

אבל, העובדה שביטחון-עצמי הפך לסוג של קלישאה, בעיקר במערכות-יחסים, לא משנה את זה שהוא משיק ונגע בכל הנקודות בבלוג הזה.

צריך אסרטיביות כדי לשדר ביטחון-עצמי וביטחון-עצמי כדי להיות אסרטיביים

צריך שפת-גוף פתוחה ויציבה כדי לשדר ביטחון-עצמי

צריך ביטחון-עצמי כדי לשמור על פריים-קונטרול ועוד מעט נראה גם איך התכונה הזו נוגעת בשתי הנקודות האחרונות.

אז אילו תרגילים באמת מוצלחים יכולים לשפר את הביטחון-העצמי שלך באופן דרמטי גם ביום-יום?

-       כושר

-       שימת-לב לאיך נראים: שמירה על שיניים לבנות, אוזניים נקיות, יציבה זקופה, גוף ללא שיערות במקומות שהן לא צריכות להיות, בגדים הולמים, שיער מסודר, גוון עור בריא וחיוני וכו'... אם אתה מזלזל באיך שאתה נראה, אתה מזלזל בעצמך ואחרים גם יזלזלו בך

-       לשים-לב על זיהוי היתרונות, החוזקות והכישרונות שלך, להדגיש אותם ולתת לעצמך חיזוקים-חיוביים. הראש שלנו כמו מחשב – אנו כל הזמן מכניסים לו קוד, זה יכול להיות קוד שמשפר את תהליכי החשיבה, תוכנות ועדכונים שמפתחים אותו, או שזה יכול להיות וירוס שדופק את כל המערכת; לא מכניסים מיטה חולה לראש בריא 😊

-       לא להשוות את עצמך לאחרים, אף-פעם

-        חשיבה אופטימית

-       הוקרת תודה לעצמך ולעולם

-       תודעת שפע

-       להקיף את עצמך באנשים מוצלחים ומוצלחים ולבנות מהם רשת-תמיכה בריאה ומחזקת

-       הצבת יעדים ברורים וניתנים להשגה ועמידה בהם, צעד-צעד

-       להעצים את עצמך עם תוכן ומידע (פודקסטים, ספרי-אאודיו, הרצאות וידאו כמו טד וכד')

 

5. תקשורת

בסוף הכל מסתכם בתקשורת.

יוצא מתקשורת וחוזר לתקשורת והאחריות על העברת המסר, תמיד נופלת על מעביר המסר.

המטרה שלנו לדעת להעביר את המסרים שלנו בצורה הברורה ביותר, שתזכה לכמה שפחות התנגדות.

אולי זו הגדרה פשטנית, אבל זה ממש לא פשוט כמו שזה נשמע – כי בכל תקשורת, יש גם את הצד השני, שהוא עולם ומלואו עם שפה משלו ומסרים שהוא רוצה להעביר לנו בחזרה.

אם כך, כיצד ניתן להעביר מסרים איכותיים ועוצמתיים שיצרו השפעה?

-       בניית ראפור: האמנות העדינה של לשקף לאדם את עצמו כדי לגרום לו לחוש גם אם באופן לא מודע שאתם באותו הראש; השיקוף צריך להיות מדויק ככל האפשר, לשקף את קצב-הדיבור וגובה הטון, לשקף את שפת-הגוף, לשקף את המילים והשפה בה האחר משתמש ואפילו לשקף את קצב הנשימה, לנסות להיות המראה הכי מדויקת בעולם ומשם לתפוס את ההובלה כאשר נוצר הסנכרון

-       הקשבה פעילה – פחות הנחת הנחות, יותר שאילת שאלות

-       Embedded Commands, "הוראות" ניתן לשתול בצורה מסוות כך שיחלפו על-פני החסמים הלוגיים וההתנגדות הראשונית ויחליקו בשקט ישר לתת-המודע; ניתן לעשות זאת באמצעות שאלות, אשר מיד מנטרלות את אפקט הציווי וגם בדרכים רבות נוספות

-       6 עקרונות ההשפעה (ד"ר צ'אלדיני): הדדיות – אתה נותן משהו למישהו אז הוא ירגיש מחויב להחזיר לך, הוכחה חברתית – אתה מראה לצד השני שגם אחרים חושבים כמוך/אוהדים אותך/מאמינים בך וכו', סמכות – אתה משתמש בסמכות רשמית כגון תואר ד"ר כדי שיסמכו עליך יותר, חיבה – קל יותר להשפיע על מי שמחבב אותך, עקביות – אנשים אוהבים להרגיש שהם עקביים בהחלטות שלהם כי אם לא הם חשים כאילו הם פוגעים בעצם הזהות שלהם עצמם, נדירות – כשמשהו נדיר קשה להשגה (כמו האישור שלך שדיברנו מעלה) אז הוא יותר נחשק ונחשב

 

6. דוגמה-אישית ע"י משמעת-עצמית וניהול-רגשי

המנהיגות העוצמתית ביותר שיש, נוצרת באמצעות דוגמה-אישית.

אז כשאנו עוסקים ביחסי-שליטה, באופן טבעי, עולה השאלה – אז מה? אני צריך להישלט כדי להיות שולט מוצלח באמת?

והסוד האמיתי הוא שלמרות שלא.נשים מסוימים זה אכן יכול לעזור מאד, זה ממש לא חובה!

וההיפך – אם שולט/ת מנסים להציג את עצמם כנשלטים, זה חוטא לאסרטיביות שלהם, מחבל בפריים-קונטרול שלהם ומעיד על חוסר ביטחון-עצמי, כי כל אלו דורשים יציבות והחלטיות ויד מכוונת ברורה.

מה כן? יש שתי יכולות חיוניות שאנו יכולים לאמץ כדי לתת דוגמה-אישית, גם בלי ללמוד קודם להישלט, להתנסות בשני הצדדים של השוט, או כל דבר כזה.

המיומנויות הללו הן –

משמעת עצמית

וניהול רגשי

עכשיו, על כל אחת מהן אני יכול לכתוב מגילה באופן הגלות, אך איני מתכוון לעשות זאת.

מה שאומר לך במקום זה, איזהו השולט אשר לא שולט בעצמו?

כדי שנוכל לשלוט או להוביל אחרים, אנו קודם-כל צריכים לדעת לשלוט בעצמנו והדרך לעשות זאת היא להראות שיש לנו משמעת-אישית כפי שאנו דורשים מאחרים ויכולת לנהל ולשלוט את ברגשות שלנו, לא להתלהם, להישאר שפויים ומאוזנים ולהסתכל על התמונה מלמעלה כדי לאבחן מה אנו חשים כרגע ולא לתת לזה לצאת מפרופורציות; זה גם קשור באופן מובהק באינטליגנציה-רגשית שחשובה פה לא פחות ועם זאת, זה כבר לפוסט אחר.

 

אם כך, אז עברנו על היסודות – כמובן שיש עוד מלא כלים שניתן להכניס כאן, אך אני חושב שהם המרכזיים שיש להתמקד בהם וחשובה מזה ההבנה, שמדובר ב-Personal Mastery, זהו תהליך מתמיד שדורש לא להפסיק להתאמן עליו (ממש כמו להיות מאסטר בקינבאקו או כל תחום מומחיות אחר) וגם כשהוא הופך חלק ממך ומהאישיות שלך, עדיין לפעמים נופלים או מפספסים.

לכן הגישה הנכונה לזה היא להמשיך לעבוד על זה כל הזמן, גם כשכבר מרגישים מאסטרים ולהתייחס כאילו כל יום אנו לומדים מחדש.

 

נ.ב –

בחלק ב', נכנס כבר יותר לעומק של פרקטיקות שליטה ממש שניתן לשלב בסשנים השונים וביחסים בדס"מים באופן-כללי.

והחלק השלישי והאחרון, יהיה בונוס מיוחד.

 

בינתיים, שליטה מהנה, בריאה ומעצימה לכולן/ם

כל העוצמה וכל האהבה 

 

 

Who goes there? hankering, gross, mystical, nude;

How is it I extract strength from the beef I eat?

 

What is a man anyhow? what am I? what are you?

 

All I mark as my own you shall offset it with your own,

Else it were time lost listening to me.

 

I do not snivel that snivel the world over,

That months are vacuums and the ground but wallow and filth.

 

Whimpering and truckling fold with powders for invalids, conformity goes to the fourth-remov’d,

I wear my hat as I please indoors or out.

 

Why should I pray? why should I venerate and be ceremonious?

 

Having pried through the strata, analyzed to a hair, counsel’d with doctors and calculated close,

I find no sweeter fat than sticks to my own bones.

 

In all people I see myself, none more and not one a barley-corn less,

And the good or bad I say of myself I say of them.

 

I know I am solid and sound,

To me the converging objects of the universe perpetually flow,

All are written to me, and I must get what the writing means.

 

I know I am deathless,

I know this orbit of mine cannot be swept by a carpenter’s compass,

I know I shall not pass like a child’s carlacue cut with a burnt stick at night.

 

I know I am august,

I do not trouble my spirit to vindicate itself or be understood,

I see that the elementary laws never apologize,

(I reckon I behave no prouder than the level I plant my house by, after all.)

 

I exist as I am, that is enough,

If no other in the world be aware I sit content,

And if each and all be aware I sit content.

 

One world is aware and by far the largest to me, and that is myself,

And whether I come to my own to-day or in ten thousand or ten million years,

I can cheerfully take it now, or with equal cheerfulness I can wait.

 

My foothold is tenon’d and mortis’d in granite,

I laugh at what you call dissolution,

And I know the amplitude of time.

 

* שירה אידאלית לשולט, מאת וולט וויטמן

תמיד אחרי אימון איכותי, אני יוצא מהבית ומביט בעולם במבט אחר.

כשהגב זקוף והחזה מוחזק ואתה מביט באחרים, כמו גבוה בראש מעל כולם, העולם פשוט נראה טוב יותר.

עזבו אתכם בריאות ולהיראות טוב וכל הדברים המיותרים האלה 😄 שפת-הגוף שלכם לא משפיעה רק כלפי חוץ, היא קודם-כל משפיע פנימה.

כושר זה העצמה וביטחון-עצמי עוד לפני שזה חיזוק.

בסוף, הגוף שלנו הוא הכלי היחיד שיישאר איתנו לכל החיים וכשהוא מרגיש טוב - אנחנו נרגיש טוב.

התחושה של מסוגלות שבאה עם גוף בריא, שאם תצטרך להפעיל את הגוף שלך לכל דבר (מסקס ועד הגנה-עצמית), אתה תוכל גם תוכל לעשות את זה, היא תחושת מסוגלות נהדרת שקשה לוותר עליה אחרי שמשיגים אותה.

 

וברוב תקופות חיי אני ממש לא מאלה שאוהבים כושר ומבחינה פיזיולוגית דפו-דפו הגנים עבדו ואף-פעם לא הייתי צריך הרבה; מה שגרם לי אפילו פחות לאהוב את זה כי כשכביכול אין צורך אז למה להתאמץ?

אבל עכשיו כשחזרתי לקביעות, אני לגמרי יכול להבין למה אנשים מתמכרים לזה, ויודעים מה? זה לא רק בגלל ההורמונים שמופרשים בגוף והתוצאות (שהן מה שאני מכור לו), אלא שזה בעיקר בגלל הפידבק המיידי.

הראש שלנו אוהב לקבל פידבק והיופי בכושר שלא צריך הרבה מדי זמן עד שמתחילים לראות את התוצאות בבירור ומשם זה רק הולך ומשתפר.

 

אז בתור אדם המנסה כל הזמן לשמור על איכות-חיים גבוהה (ולמי שתהה כסף זה רק עוד אמצעי לזה, אבל בריאות יקרה מפז); אני יכול לומר שכל אדם צריך להכניס כושר לרוטינה שלו.

וכאן אנחנו מגיעים לקשר אל סצנת ה-bdsm בארץ:

כל מי שהסתובב מספיק במחוזות יחסי-השליטה בישראל, יודע כמה אנשים המזניחים את עצמם מסתובבים בנינו ואני שואל,

איך זה מסתדר עם משמעת-עצמית?

או עם כאב לצורך הנאה ואפילו העצמה?

בעולם המקדש את הנאות הגוף והעיסוק בגוף (ולא רק בפטישים, אבל גם), הייתי מצפה שאנשים גם ישקיעו יותר בגוף שלהם, אבל משום-מה נראה פה שאנשים מנסים בכוח להצדיק את תדמית הסוטה המוזנח שהדביקו לתחומים כמו bdsm. ראיתם את המועדונים של השליטה? אוסף של אנשים שאתה שואל איך הם מצליחים לרקוד, בכלל שלא לדבר על לעשות דברים יותר חשובים בחדרי-חדרים...

ומה עם משיכה? ועזבו, אני לא מדבר על משיכה אסתטית נטו, כל אחד ומה שהטבע נתן לו - אבל מה יותר מושך? מישהו שמשדר בריאות וחיוניות, או מישהו שלא משדר שומדבר מאלה?

אחת הסכנות שנכנסים למקומות של סאפיוסקסואל ושליטה מנטאלית (שבכל הקשר אחר אני מקדם ומשבח ומעדיף אותה עשרות מונים) שאנשים מאפשרים לעצמם להמשך וללכת אחרי הראש - גם כשהכל משדר טרול שמן ופדופיל מול מסך המחשב בבית. וואלה, לא מבין את זה.

 

דיסקלטימר: אני לא מדבר על אנשים עם בעיות בריאותיות רציניות אשר מבחינה פיזית מעשית מתמודדים עם בעיות משקל שדורשות פרוצדורות קליניות, אני מדבר נטו על אלה שיכולים לעשות עם עצמם הכל. ואין להם את מינימום המשמעת-העצמית לעשות את זה.

 

דוגמת אימון נהדר ומומלץ, עם מה שהבחור הדתי אצלי בעבודה קורה לו "סוף טוב"

כשהוא מנסה להמליץ על מסז'יסטית

https://motherless.com/G4B3CE4B/D9B46AB

 

תעשו כושר אנשים!

כולם כל הזמן מדברים על סאב-ספייס וסה"כ אנחנו כבר מכירים ויודעים מה זה (להביא את הסאבית לשם זה כבר סיפור אחר ולא נושא הפוסט).

אבל מה עם הדום-ספייס החמקמק והאם זה בכלל קיים?

 

האם דום גם יכול להתמלא באופוריה מהסשן או אקט מסוים בסשן? בעיקר כשהדום מנצח על רוב ההתרחשות בסשן כהלכתו...

לדעתי התשובה היא כן, רק שדום-ספייס ממש כמו ההבדל בין גמירה נשית לגברית, דום-ספייס יותר קצר ופחות גורם לך לרחף אח"כ לזמן-רב.

אז איך נראה דום-ספייס?

אם אי-פעם כשפתחת את פיך ונתת לפרטנר שלך להיכנס אליו כאוות נפשו עד שהוא גמר בגרונך במן שאגה חייתית כזו – לא כמו הגמירות הרגילות, אלא התפרקות בפיך עם צעקה ואח"כ אפילו קצת רעידות קטנות, גמירה שבד"כ אנחנו תופסים לך את הראש חזק ולא משחררים עד שאנו משפריצים את כל הזרע;

ככה בדיוק נראה דום-ספייס.

אך התמונה הזו דורשת הסבר:

חשוב להבין שמה שקורה שם, לא נובע סתם מעונג פיזי מיני – הוא נובע מדבר אחד, ההרגשה של הכוח שיש לך; כשמישהי מתמסרת בטוטאליות לכמה רגעים, נהיית פאסיבית ומוסרת לך את הכוח עליה, נותנת לך לעשות באמת מה שאתה רוצה (כמובן במסגרת השפוי, הבטוח והמוסכם), אז לכמה רגעים, ממש ניתן להרגיש "שכרון-כוח" ומשם בא הדום-ספייס.

הייתי מצרף כאן כמה סרטונים כדי לתת דוגמה, אבל זה לא יהיה מספיק פוליטיקלי-קורקט כי הנושא הזה גם ככה טאבו מדי (בעלי הכוח בעולם החדירו לנו היטב לראש שלהחזיק בכוח בעצמנו זה מעשה מגונה – רק כדי שהם יוכלו להחזיק בכל הכוח בעצמם), אבל אם אתם רוצים דוגמאות טובות למה שאני מתאר, מוזמנים לצפות בקטעים של Woodman Casting הוא ממש לא מצניע את זה.

 

הסכנה פה היא, שכוח יכול בקלות רבה לעלות לבני-אדם לראש וממש לא משנה באיזה צד של השוט הם.

וכשכוח עולה לראש, הוא מגלה הרבה פנים מכוערות.

ודווקא בגלל זה, הפרקטיקה של שליטה, שדורשת כמובן שתעשי אותה רק עם אנשים שאת באמת-באמת סומכת עליהם, יכולה לתת מקום בריא לפורקן הזה.

BDSM איכותי משקף לנו יצרים, הצדדים באופי האדם שהרבה פעמים מחביאים, כי אם מאבדים עליהם שליטה, הם נעשים מזיקים; אבל הרעיון של BDSM זה להכניס אותם במסגרת וגבולות ברורים כדי לא לתת להם להשתלט ולהרים את האף.

כאשר זה לא מתקיים, זו כבר מערכת-יחסים רעילה ולכן, יחסי-שליטה, יכולים להקטין באופן משמעותי את הרעל הזה שמצטבר ולנקות אותו באופן מבוקר ובריא.

אז נכון, שליטה זה לא במקום פסיכולוג (למרות שבנינו אני לא מכיר גם אף פסיכולוג שבאמת מועיל, רובם אנשי שררה וכוח כמו אלה שהזכרתי למעלה), בסוף רק אנחנו יכולים באמת לטפל בעצמנו.

אבל שליטה זה עוד כלי בארגז-הכלים שיכול לחדור מאד עמוק, לתוך הצללים ולעקור משם דברים שלהדחיק אותם, לא עובד לטובתנו.

 

 אז אם כבר דום-ספייס, אנו רוצים לראות אותו בתנאי מעבדה, במסגרת מבוקרת כמו סשן ולא מתפזר בלי שליטה ברחובות. Dom Space זה גם המרחב הבטוח ששולט כמו שצריך יוצר בשביל לתת פורקן טוב ונכון ליצרים שבכולנו.

 

* החכמה, היא פשוט לדעת לנווט את הסירה כמו שצריך

גילוי נאות: לא קראתי את הספרים, לא ראיתי את הסרטים וגם לא מעניין אותי -

רוצים לראות סרט בדסמ"י טוב, תצפו במורה לפסנתר, או Quills וכמובן המזכירה; יש עוד כמה בודדים, אבל זה בשלוף.

 

מה שכן מעניין אותי, זה למה דווקא 50 גוונים?

למה לא נגיד 101 גוונים, או 15?

בסוף, סך-כל הגוונים שיש בסשן, מסתכמים בכמות המשתתפים בו.

ואנחנו רוצים לעשות bdsm שאנחנו אוהבים, אז כמות הגוונים מיד צונחת ב60-70% כי לכל פרטנר/ית הלוקח/ת חלק בסשן, יש דברים ספציפיים שאנו אוהבים.

אפשר לשאוף ולנסות לחשוף את הצד השני לגוונים חדשים, אבל גם אם נשתולל, מה קורה כשמערבבים את כל הצבעים יחד? גם ככה זה חוזר והופך שחור.

אז למה להתפזר אם בסוף נחזור לנקודת ההתחלה?

 

בסרט קווילס המרקיז ד'ה-סאד אומר:

קורא יקר, אני משאיר אותך עכשיו עם סיפור פרי-עטו של אבבה דו קולמייר, אדם שמצא חופש במקום הכי בלתי-סביר: בתחתית באר-הדיו על קוצו של עט.

אבל ראה הוזהרת, זוהי עלילה ספוגה בדם, דמויותיה סוטות, והנושא שלה... כפירה במקרה הטוב.

אך במטרה לדעת מעלות, עלינו להכיר לעומק חטאים. רק אז אנו יודעים את ערכו המלא של אדם.

אז בוא... נראה אותך... הפוך את הדף

 

בסשן, אני תמיד מעדיף, במקום להשתמש במכחול ולמרוח כתמי-צבע, להשתמש בעט-נובע חד ומדויק.

במותחן האירוטי הנהדר של הבמאי המבריק פיטר גרינאווי, הסרט "חוזה השרטט" -

נוויל, אותו שרטט פרפקציוניסט אשר מכתיב לגברת הרברט הגיבורה המרכזית, שהיא צריכה לשכב איתו על כל שרטוט שהוא עושה לה;

יוצר לשירטוטיו מרחב-סטרילי מוחלט, כדי לשלוט בכל פן של השירטוט ולדייק את המטרה במאה אחוז.

ככה הוא גם ניגש לסקס עם גברת הרברט, מפשיט אותה במכאניות ובוחן את הפרופורציות של גופה ואבריה בקרות של מנתח.

אמנם יש לו שליטה טוטאלית, אך חסרה לו נשמה.

אם השתוללנו בצבעים והגענו לשחור, הוא מגיע ללבן - שום צבע, או אם לדייק, צבע אפור כי אף-אחד לא יכול להיות חסר צבע באופן מושלם, לא משנה כמה הוא פרפקציוניסט ועפרונות השרטט תמיד אפורים.

אז מה עם 50 גוונים של אפור? בניגוד לסאקלות של צבעים אחרים - לא משנה כמה תשחק עם הגוון של אפור, הוא תמיד יגיע בסוף או לשחור, או ללבן, הוא תמיד ישאר חסר חיים.

 

כשאני משתמש בקולמוס כדי לדייק את השליטה שלי, אני יכול לטבול אותו בכל צבע שהוא - אני יכול לטבול אותו גם בדם ולכן זה הכלי הכי מתאים; כי בסוף כל אומן חייב להיות פרפקציוניסט הוא חייב לשלוט ביצירה שלו;

כדי ליצור משהו מדויק ושלם, ניתן להחליף צבעים פה ושם, אבל לא להתפזר

 

* הייקו בהשראת השיר של Meiko

 

אין יותר שלג

חיוורונה הלבן על

פריחת דובדבן 

 

 

Begrieving snow falls in the dead morning
Stray dog's howls and the footsteps of Geta pierce the air
I walk with the weight of the Milky Way on my shoulders
But an umbrella that holds onto the darkness is all there is.
I'm a woman who walks at the brink of life and death
Who's emptied my tears many moons ago.
All the compassion tears and dreams
The snowy nights and tomorrow hold no meaning
I've immersed my body in the river of vengeance
And thrown away my womanhood many moons ago
On the behalf of heaven, they're our soldiers, the loyal, invincible and brave.
Now it's time for them to leave the country of their
Parents their hearts buoyed by encouraging voices.
They are solemnly resolved not to return alive, without victory.
Here at home, the citizens wait for you.
In foreign lands, the brave troops
Instead of kindness from someone
I do not care about
I rather prefer selfishness from you my beloved.
Oh, it the world a dream or an illusion?
I am all alone in jail.

 

אנשים אפורים

אני לא ארגע

עד שאתלוש מכם את המסיכה

עד שאהפוך עליכם את ג'ונגל הבטון

שבניתם

ואבנה בכם חיים

 

אתמול עוד ילד סינטטי

עבר ברחוב

מתחת לביתי

הוא התיישב עם המסך ביד

ליד

ילדה חולמנית

ובמבטה זיהיתי ניצוץ אמיתי

של תקווה

ואז בא אביו ולקח אותו

 

אנשים אפורים

קרטונים מקומטים

האם אתם זוכרים

שאי-פעם

הייתם צעירים?

האם אתם זוכרים

את השדות הירוקים?

 

היום הילדה החולמנית

ישבה לבדה

היא והחמנית

על חולצתה.

היא הביטה בשמש

שהשתקפה בעינה

ואז נזכרתי

איך פעם ראיתי את העולם

ללא משקפי-שמש

הביטוי האנגלי Peeping Tom אשר משמש כיום הגדרה נוספת למציצן, הגיע מאגדה מעניינת:

במקום שנקרא קובנטרי רעיה בשם ליידי גודיבה שהייתה נשואה לברון רב-השפעה התחננה לבעלה שיראה יותר רחמים כלפי אנשי המחוז ויוריד את המיסים.

ליידי גודיבה הייתה אישה שהתושבים נהגו לצחוק על זה שהיא אהבה להסתובב בחצר האחוזה בעירום,

אז בעלה חצי בהומור הציע לה התערבות שהוא לא האמין שהיא תסכים לה אי-פעם -

הוא אמר לה שהיא גם ככה אוהבת לחשוף את התחת שלה, אז אם היא תסכים לרכב על סוס בעירום מלא ברחובות קובנטרי, הוא יסכים להוריד את המיסים; לרכב בעירום כשסוס בין הרגליים שלך ברחובות המחוז? הוא חשב שהיא מעולם לא תקבל על עצמה את ההשפלה הזו, אבל להפתעתו היא הסכימה.

האגדה מספרת שמפאת המעשה האצילי שעשתה, יצאה הנחיה בין אנשי קובנטרי לסגור את כל הוילונות והתריסים ולא לראות את הליידי כדי להקטין את השפלתה וכך עשו פשוטי-העם.

אבל היחיד שלא הצליח לעמוד בפיתוי, היה דווקא זה שתמיד כיבד אותה והגן על כבודה - חייט בשם תום שהיה חייב לראות איך הליידי נראית בלי הבגדים (לא רק המלך עירום אה?) ומסופר שמיד כאשר הסיט את וילונו לחור-הצצה, הוא התעוור כעונש על זה שלא עמד ביצר המציצנות (הסקרנות הרגה את החתול)

מכאן הגיע המושג פיפינג-טום.

 

***

מעניין שהסיפור הזה כאילו יכול להראות לנו איזה לקח על הפטיש של מציצנות... למשל אנשים שאוהבים להציץ לסשנים של אחרים במועדונים, או רוצים לצפות בנשים/בעלים שלהם עם שותף אחר, ואפילו הצצה במצלמות-וידאו חיות live-cams או מופעים דרך מראה חד-כיוונית.

המושג פיפינג-טום נאמר לרוב בהקשר של עבריינות - מציצנות שאינה בהסכמה שיש עליה גם עונשים פליליים; אבל אפשר להתווכח שכל החיים שלנו כיום עם המסכים האלה הם מציצנות לשמה - לקרוא בלוג שמישהו מספר בו דברים מחייו האישיים זה לא מציצנות? להביט בתמונות של חובבים שחושפים את עצמם, ממש כמו פה באתר, זו לא מציצנות? 

והאם הגבול היחיד בין חוקי ללא חוקי, צריך להתבטא רק בעניין ההסכמה?

 

כמו שאני תמיד אומר על כדורגל - אני מעדיף לעשות ספורט, לא לצפות בספורט.

אבל אם הפטיש של מישהי/ו הוא מציצנות ואנשים חושפים את עצמם בידיעה ובהסכמה, אז אני לא זה שאתלונן, צריך רק לדעת מהי כמות חשיפה-עצמית בריאה ומתי היא כבר לא...