באופן קבוע וחד פעמי

המשך..

למרות שלא נשארו ההרבה אנשים חיפשנו חדר חשוך, בודד ובסוף המסדרון, כמו יתר החדרים האחרים גם הוא היה ריק מאדם.

האינטיליגנט הדליק אש כדי לבדוק כמה ריק ומלוכלך אבל אני הייתי מרוגשת מדי כדי לוותר על המפגש המשולש הזה..החלק הפנימי של החדר נמצא מתאים למשימה. נשכבתי על הצד, האינטיליגנט משמאלי ורגליי מופנות לכיוונו של הילד הנרגש שכרע מיד על ברכיו וחפן את רגליי בהתרגשות אופיינית ליהלומן המחזיק אבן יקרה במיוחד בין ידיו. מוקסם מן הגילוי וחושש להפילו מבין אצבעותיו.

דומה שהמעט שנשארו במקום קיוו שיוכלו להשאר לצפות המחזה אך הבהרתי בתקיפות ובאלגנטיות שאין אנו מעונינים בצופים.

נשארנו שלושתינו. אין דבר מרגש כמו לחוש הערצה ותשוקה בעוצמות כאלו מגבר לאשה. המגע, הליטוף, הדרך בה הסיר את הסנדל והתייחס אליה כראוי לסנדל של מלכה, איך שהעביר את לשונו החלקה בין האצבעות מקדיש תשומת לב לכל אצבע בנפרד ולקימורים הראויים. האינטיליגנט חופן את גופי מהצד ואני מפנה אליו את ראשי ומתנשקת איתו בפראות. מרוגשת. שולחת יד אל בין רגליו כדי לגלות שגם הוא מתרגש לא פחות. כמה מדהים לגלות שהגבר שלך באמת נהנה כשטוב לך..
להרגיש כל הזמן את הרגל שלך מתלטפת ומתפנקת בין ידיו של החדש.
לראות אותו מתפתל ומסתבך בהסרת הסנדל המלכותי הנוסף "אני רואה שאתה מסתבך?" יריתי בקול עמוק ומלטף. הוא בלע את הרוק והביט אלי, חושש מה אומר הדבר עבורו, האם אשליך אותו מכיוון שלא צלח באודישן או שמא אבחן אותו מחדש ואשלח לו גלגל הצלה. שניות מרגשות שכאלו והכל נתון להחלטתי. יכולתי לשמוע את הנשימות הקצובות שלו לצד הלב הפועם.

"זה לא כל כך פשוט כמו שנראה אה?" אני שוב שולחת חץ "להיות חרמן כל כך ולנסות לפתוח סנדל בו זמנית?"
"כן גבירתי" הוא מודה בלחישה. אני נהנית להשתעשע בילד "אתה רוצה שאני אעזור לך?"
"כן גבירתי. אני אודה לך אם תוכלי, אני מאד רוצה לנשק גם אותה"
"אתה רוצה לספר לי למה כל כך חשוב לך להמשיך?" אני ממשיכה בקול קטיפתי, מרגישה אותו מתמכר לקול שלי, לריח שלי , ולמילים שאני בוחרת בשבילו.
"את מטריפה אותי גבירתי" הוא ממשיך בתשוקה גדולה, תשוקה שיוצאת ממנו וסוחפת אותי בכנותה.
"אתה רוצה לספר לי ממה אתה כל כך מתרגש?" אני שואלת בטון משועשע כמו מלגלגת על חוסר יכולתו לבחור מילים ראויות יותר ברגעים אלו.
"הנשיות שלך - הוא מוסיף - את כל כך יפה ומיוחדת, כל כך אחרת, עוצמתית יותר מכל מה שיכולתי לדמיין או לפנטז בכלל. אני מפחד לגלות שזה חלום. אני לא רוצה שזה יגמר גבירתי. אני מפחד לעשות טעויות" הוא מוריד את הראש וחוזר בתשוקה גדולה אל כף הרגל החשופה מנשק ועובר אל המסונדלת. מרים את הראש אלי כמבקש עזרה ומנסה פעם נוספת.

מסוחררת מהמילים המושלמות שבחר אני מוצאת עצמי מתנשקת בלהט חושים עם האינטיליגנט שמודע למיקומו המכובד בראש הטבלה.

הילד ממשיך לנסות ואני מחליטה לעזור, טיפשון, מרוב נסיונות הוא סיבך את כל האבזם וגם אני כבר לא אצליח לפתוח אותו בשלב הזה, מסירה באלגנטיות את הרצועה ומשחררת את כף הרגל לחופשי, הוא כבר יודע את העבודה, מדי פעם נכנס סקרן אחר לחדר והילד יודע לשלח אותו מהמבצר.

בלהט התשוקה אני שומעת את המוסיקה נחלשת, יודעת שמשהו יגיע עוד מעט להוריד את המסך לפני תום ההצגה, יודעת שאין סיכוי שהנאתי תופרע ע"י אחרים מחליטה לעצור את הרגע בשיאו.

לופתת את פניו של הילד בין כפות רגליי, מדביקה את פניו לקיר עם האחת ודוחפת את אצבעות השניה לתוך צווארו.

"היית נפלא" אני מציינת בנחישות ובלחישה עמוקה "אתה רשאי ללכת לדרכך"

אין לו מושג מדוע ולמה דווקא עכשיו, כשבכל התחיל להרגיש טוב ומבטיח כל כך, אין ספק שהוא לא שמע את צלילי המוסיקה נחלשים ובצדק הוא היה שקוע עמוק בתוך צלילי קולי המהפנט.

נשארנו שנינו והיה קסום...לא המשכנו יותר מאשר להתנשק בתשוקה מטורפת וללוש אחד את השניה בתאווה גדולה והמשכנו.

את הבחור מצאנו בכניסה מנסה לברר אם הכל בסדר ואם הוא לא עשה משהו שדורש התנצלות.

"היית מצויין" אני לוחשת לו כשאני יוצאת מהשירותים מעבירה יד מלטפת על הלחי "אני אהיה איתך בקשר בהמשך"

רק אחרי שעה יצאנו, אפשר להגיד שבאנו אחרונים ויצאנו אחרונים והיה בהחלט נפלא.

מאוחר יותר בחדר שעמד לרשותינו במלון (ראו פוסטים קודמים) מול הים המשכנו לסיישן זוגי ומושלם.
נרדמנו על המיטה הרכה בקומה 12 מול הים הגדול הכחול והסוער. ממש כמו החיים המטורפים והמיוחדים שלנו.

שבוע טוב.