באופן קבוע וחד פעמי

אפילו לא עצרתי כדי לבדוק מי הייתה הפעם האחרונה.. שנים שלא הייתי פה. 

הלוואי והייתי יודעת מה ולמה ואיך הופכים תחושה למילים.. ממוללת אותה עכשיו בין האצבעות שמטיילות על המקלדת..

ממוללת אותה בפה, שוברת שיניים בנסיון להבין מה אני רוצה וממי.. 3 נסיונות עד שנזכרתי בסיסמא שלי בכלל 😄 קרה לכם פעם?..

הולכת להשלים שעת שינה כדי לקום חדה יותר, ברורה יותר, אפופה פחות.

אל תלכו לי.. אני עוד אחזור.  

כל יום באים לבקר אותי בבלוג לא מעט מציצנים אנונימיים.

למרות שאינני כותבת מזה זמן רב, יש כאלו שממשיכים להגיע אלי למרות הכל.

סקרנית לדעת..

מי הם?

סקרנים ספונטנים חד פעמיים שראו את שמי שקסם להם וגרם להם להכנס?

סקרנים קבועים שעוברים מדי יום בדרכם לעבודה ונזכריפם לשלוח מבט חטוף?

רוצה סימן. בבקשה תשאיר כאן סימן.

שאדע. שאבדוק. שאכנס מדי פעם לחפש אחריך.

מוכנה גם לקבל תגובה אילמת. חסרת מילים ובודדה.

סימן אחד. קטן. קטנטן. ודי.



תודה

היה משהו באוויר
בתחושה
בדרך שבה קרו הדברים
בהרגשה

היה משהו באוויר
שעצר בעדי מלנשום עמוק
משהו מחניק
משהו רחוק
לא היה לי מושג
מאיזה כיוון הוא יגיע
אבל משהו באוויר סימן לי
שהנה.. עוד רגע יופיע

ולמרות שהרגשתי היטב
שידעתי שהוא מתקרב
לא מצליחה להמנע
מהכאב הזה
שבלב

אני נוסעת.. אני דווקא כן רוצה שתלוו אותי הלאה..
ובכל זאת נראה לי שאין טעם..
כל עוד אשאר אנונימית שכזו הבלוג שלי לא באמת ידבר לאיש..
וכשלא אהיה.. מי באמת ירגיש..

כבר נטשתי פעם וחזרתי שוב..
אבל הפעם, מן הרגשה כזו.. לא חשוב..
ולמען האמת זה רק בגלל שניסיתי להבין בזמן האחרון מה נותנת לי כל השפיכה הזו כאן..
שפיכה נשית עצורה ומאופקת.. אף פעם לא נסחפת.. אף פעם לא נחשפת.

עד עכשיו אין לי תשובה ברורה..

לא מחפשת קשר.. קשורה היטב
לא מחפשת הקשבה.. מעדיפה להקשיב
לא עבד או אדון..
לא שפחה או מלכה או ארמון..

ככל שאני חושבת על זה.. מגלה שאני נמצאת כאן סתם בלי סיבה
ובשביל זה מספיק לי פשוט להיות בסביבה.

בשביל זה אני לא זקוקה לבלוג.. יוצאת לחופש.

מי בא לחגוג?! (;







** ט.ל.ח. הכותבת הייתה אחרי כוס וחצי יין + 20 שעות ללא שינה.. נא להתייחס אל הכתוב מעלה בהתאם..

לא משנה כמה היא אמיתית, נכונה, חזקה, פורצת גבולות, נאיבית, שקטה, חדה, פוגעת, ברורה, מדוייקת, רגעית וחשובה..

אפילו שאני מעדיפה שיחשפו בפני את כל הקלפים..

אפילו שאני אוהבת לשחק משחקים..

אוהבת לשחק נקי..

בלי זיופים..

ואפילו..

אפילו שמעדיפה אותה עירומה לחלוטין, נטולת ליטושים ואיפור כבד..
נטולת זוהר, חושפת סוד אפל ומפתיע..
אפילו אז..

האמת יכולה להיות כואבת וחותכת כסכין בלתי משוייף.

לא זה המפלח ברגע קצר מדי את האור האוויר והנשמה..
לא זה הגורם לדם לזרום ולקלוח כנהר..

סכין לא משוייף.. בלתי מורגש.. שמנסה ומנסה..
הגוף שמסרב להפצע.. הדם שמסרב להשתפך..
ממלא בפנים, בחלל שנוצר.. שטפי דם פנימיים קטנים וגדולים.. שמתפזרים בגוף החם או הקר..
החי והמוכר.. כל כך מוכר.. וכל כך זר.

זה לא סוד שיותר מ 50% מזמננו אנחנו מעסיקים את עצמינו במחשבות וטרדות מתישות ומיותרות, שעיקרן הוא איך אנחנו נראים/נחשבים בעיניהם של אחרים. וכשאני כותבת אחרים אני מתכוונת לאחרים.. משמע ל כ-ו-ל-ם! החל מההורים שלנו ועד לאנשים שפגשנו הרגע בתור בקולנוע ולא נראה אותם שוב לעולם.

כן כן, גם אלו שממש.. אבל ממש ממש לא אכפת להם מה חושבים עליהם ושימותו הרכלנים.. גם הם נופלים במלכודת האנושית הזו..

הסיבה היא פשוטה מאוד.. אנחנו בסך הכל רוצים שיאהבו אותנו.
גם אותם אלו שרוצים לעורר פרובוקציות ולעשות דווקא וההפך ממה שמקובל וממה שאהוב על כולם עושים זאת כדי שיתעסקו בהם/איתם.. כך שגם זה נובע מרצון טבעי ליחס ותשומת לב.

יש את אלו שנהנים לשלוט ולחנך.. להרגיש קצת כמו אלוהים.. לראות את ההערצה.. ההשפעה.. הכוח שיש להם..
יש את אלו שרוצים שישפילו אותם.. יענישו אותם.. יכאיבו להם.. גם הם רוצים להיות במקום שבו הם מרכז העיניינים.. רק ממקום אחר.

מן הסתם כל אחד יודע איפה הצד "החזק" שלו.. השולט או הנשלט האדון או העבד השפחה או המלכה.
ומדי פעם מתחשק לנו רק לקצת..לרגע קצר.. להרגיש איך זה להיות בצד השני.. רק קצת.. לרגע קטן אחד.. ודי.

ואיך שלא יהיה.. ואיזה צד שלא ניקח.. חשוב לנו להיות בו הטובים ביותר. הכי טובים. שלעולם ועד נדע שאנחנו הכי הכי הכי הכי הכי שיש.

קשה לפעמים לחיות עם המחשבה הזו שכל הזמן אנחנו תחת עין בוחנת.. במעבדת מחקר.. פרטית.. ציבורית.. זוגית..חברית.. ובעיקר עצמית.

כשהייתי קטנה כעסתי על ההורים שלי על זה שאין לי אח גדול.. כזה שיגן עלי.. שילמד.. שיגונן.. שיסתכל מהצד ויגיד לי איפה אני טועה ויעודד אותי כשאני מוצלחת ונפלאה..

היום האינטיליגנט שלי ממלא את כל החללים ההם ועוד רבים ואחרים..
היום אני פחות ופחות חושבת על איך אני נחשבת בעיניהם של אחרים.. הרבה יותר חשוב לי איך אני נחשבת בעיני עצמי.. אבל אין ספק שטרם נגמלתי לחלוטין..
אחרת איך אפשר להסביר את העובדה שאני כל כך מתרגשת כשאני מגלה כל פעם שכמות הצופים בבלוג שלי הולך ועולה מדי יום.

גם אני אוהבת אתכם.. תודה (;

* ועל זה אמא שלי בטח הייתה אומרת " אני באמת שמחה בשבילך שמצאת לך כאן בית חם.. אני החלפתי את המנעול! "

שלשום.. 01:30 בלילה.. לבד בכבישים בדרך מירושליים לצפון.
איזה כיף.. הנסיעה הרגועה בשעות הקטנות של הלילה..
שתיקת הכבישים.. המוסיקה המרגיעה.. רשת ג' מפנקת אותי בשירים עבריים שאני כל כך אוהבת..
הרכב החדש והנוח.. החלון הגדול.. האורות המרצדים מרחוק כמו במסיבה מוצלחת ומזמינה, כזו שרק מחכה לי שאגיע ו..
השלטים הירוקים מסמנים לי שארוכה עוד הדרך הביתה ואני שמכורה לרגעי זמן האיכות שלי עם עצמי.. של בהירות המחשבה.. של החלומות בהקיץ.. של החלומות ב.... היייייייי..... מה זה שם? של מי היה הרעיון המדהים הזה...??? לקשט את הכבישים בכל כך הרבה אורות.. באדום... בצהוב.. ולבן??!! אמא'להההההההההההה!!!!

אני לא מאמינההה... זה בסך הכל האורות של כל המכוניות שמלפני מאחורי וממולי.. אף אחד לא בחר לקשט שום כביש.. ואם אני לא אעצור ואפסיק לנהוג ממש ברגעים הקרובים, גם אני אקשט את הכביש בשלל צבעים מרהיבים..
אז נתתי לעצמי שתי סטירות (אני עושה את זה מעולה) כדי שאתעורר ואגיע לחוף מבטחים.. מקום שבו אפשר להחנות ולשתות משהו.. להתעורר.

עוד 5 דקות של נסיעה לוחצת.. השירים הנעימים והמרדימים הוחלפו בשירי סמבה מעוררים אבל גם זה לא עזר.

העייפות.. הוחלט חד משמעית על עצירה בצידי הדרך.. כן כן.. בשוליים (רחבים) כי באמת שלא יכולתי למשוך עוד.. וזהו.

העיניים נעצמו כמעט מיד.. לא לפני ששחררתי לאינטיליגנט הודעת SMS ובה עדכונים למצבי הזמני..עוד הוספתי שאין צורך לדאוג...
שאשאיר אורות מהבהבים.. שאעמוד הכי בצד שאפשר.. שלא אצא מהרכב אפילו לרגע בלי האפוד הצהוב המזעזע.. ושמייד כשארגיש שאני מסוגלת לתפקד בעירנות.. אאסוף את עצמי ונגיע (אני והאוטו)

התעוררתי..קרררררררר..ממש קר..... מנסה להדליק את האוטו כדי לפתוח מזגן.. כלוםםםם!!!
פרררררר פרררררר פרררררר אלו היו הקולות שהשמיע הסטרטר.. וחוץ מזה..כלום!

כל כך עייפה הייתי שלא שמתי לב שכיביתי את האוטו אבל השארתי את האורות דולקים..וזהו.. נגמר המצבר!!
מבט קצר על צג הטלפון.. השעון מראה 03:00 מתי מתי כבר 8? אני קופאתתת.. הכל חשוך בחוץ, ופתאום כל השקט שהרגיש נעים ומרגיע לפני שעה וחצי הופך קר ומנוכר כל כך באמצע כביש ראשי בלילה.. לבד.

כל כך הרבה מחשבות רצות..מנסה לעצום עיניים לעוד כמה דקות, מי יודע.. אולי זה רק חלום רע ומטופש.. אולי אפקח אותן ואגלה שהכל בסדר? שום דבר!! הלך המצבר.. זה הרגע ללבוש את האפוד הצהוב ולצאת לכביש הסואן החשוך והקרררר.. מה זה הקור הזה לעזעזאל???

למה לא חשבתי לצרף מישו לנסיעה? האינטיליגנט.. חברה? אפילו אחד מאותם שולחי ההודעות האדומות בסגנון "מעוניין להיות הנהג האישי שלך, בכל שעות היום והלילה (בהודעה מראש כמובן) מתי שרק תרצי. צרי קשר XXXXXXXXXX "

רגע ארוך עבר עד שהעזתי לצאת החוצה.. (לקראת 05:00) זה היה כשהבנתי שרק ככה מישהו יבחין שאני זקוקה לעזרה.. רק ככה אצליח לבסוף להתניע.. ולהמשיך הביתה.

גג 5 דקות בחוץ.. משאית ואוטובוס שעברו אותי מהר ונהג טוב לב ומראה אחד.. שעבר אותי ב200 מטר וחזר אחרונית בשביל לצאת באמצע הלילה מהרכב החם.. להוציא כבלים.. ולהדליק אותי מחדש.

נסעתי. לבית הגעתי רק ב 7 בבוקר כי עצרתי גם בארומה לקפה ומבט כללי על אנשי הלילה המרתקים.

* הייתה מי שאמרה "אנשים טובים באמצע הדרך"
* ועל זה אמא שלי הייתה אומרת " איך יצאת מהבית בלי סוודר??? ועוד לירושליים? "
* לא.. היא בטח הייתה אומרת " עוד פעם שאת כותבת עלי במקום הזה ואני מדיחה אותך מהבית!!"

אין לכם מושג כמה מרגש זה לראות אחרי 3 ימים שבהם לא כתבתי כלום, שאתם עדיין ממשיכים להכנס ולבדוק ולקרוא אותי..
והאמת שדווקא יש כל כך הרבה מה לכתוב, אבל לא מוצאת את הזמן, עד שהפרטים המדוייקים והתגלגלות העניינים מרגיש לי פתאום מרוחק ולגמרי לא רלוונטי.

ובכל זאת מה שמעסיק לי את המוח בימים האחרונים כנראה לא שונה ממה שמעסיק רבים וטובים אחרים:
סקס סקס סקס סקס סקס!!! כמה אנחנו עסוקים בו כל הזמן!
כשעושים כל שלוש שעות או כשלא עושים שבועיים (יש כאלו??!!)
ושלא תספרו לי סיפורים..
גם אלו שלפני חודשיים נולד להם תינוק/ת ומוצאים את עצמם שפוכים כל "לילה" ב 7 בערב בתוך מיטת תינוק במקרה הטוב או על הרצפה במקרה הסטנדרטי.. כולם עסוקים בסקס.. שואלים את עצמם שאלות בסגנון:

- "אז מה? יש באמת סיכוי שזה יחזור פעם למה שהיה לפני?"
- " אני רוצה שזה יחזור???"

לא יעזור.. גם אלו שסקס לא מדבר אליהם, עסוקים כל הזמן בלשכנע את הסביבה שלהם (וע"י כך לשכנע את עצמם כמובן) כמה שסקס לא מדבר אליהם וכמה שחבל שאנשים מייחסים לו חשיבות שכזו.. בלה בלה בלה בלה בלה...

לסקס בחיינו יש חשיבות עליונה! אל תנסו להתווכח אפילו!
אנדרופינים, אנדרנלין, סרטונין, אוקסיטוצין, טוסטסטרון.. ועוד רבים וטובים.. מסתבר שיחסי מין :

מחזקים את המערכת החיסונית
משפרים את מצב הרוח
ממריצים את מחזור הדם - חילוף חומרים - שורף קלוריות
מאריכים את תוחלת החיים - כנראה שגם מעריכים את תוחלת החיים..
מונעים חרדות ודיכאון
משפרים את הדימוי העצמי
עוזרים לשמור על כושר
מפרקים מתחים
מפחיתים אלימות
מפיגים כאבים
משפרים את איכות השינה
מחזקים את התא המשפחתי.. נו.. תודו שאין צורך להמשיך..


אז איך אפשר להגיד שאנחנו מגזימים בחשיבותו של הסקס ובמשמעות המסתתרת בתוכו??

לחדש, לרגש, לקחת, לתת, לאהוב, לשנוא, לממש, למשש, לצבוט, לירוק, לקלל, לבעוט, לצחוק, לבכות..
ריגושים, מחשבות, פנטזיות, לגלות, להסתיר, לחשוף, לסגור, לפתוח.. אוףףףףף.. נהיה לי חם במוח!


* ואמא'שלי הייתה אומרת על זה : זה סימן שיש לך מוח!

* במחשבה שנייה... היא כנראה הייתה אומרת : מאיפה החוצפה הזו שלך??? לכתוב עלי במקום כזה?!! תועבה!!

עוד פגישה.. עסקית.
מתחילה לחשוב ששתינו מחפשות סיבה מוצדקת להפגש..
כאילו שסקרנות מינית וריגוש ותשוקה מתפרצת הן כבר לא סיבות טובות מספיק לקבוע בזכותן פגישה Bשתיים.
4 וחצי שעות שעוברות במהירות שיא של אורגזמה..
משאירות אחריה טעם לעוד.. ועוד..ועוד.. מהעוצמה הנשית והטורפת הזו שמציפה את שתינו שם.. וכאן.. וכאן..

מי תושיט את הידיים ראשונה..
מי תשיט את הספינה בבטחה..
לתוך ים סוער.. לתוך גלים גבוהים גבוהים.. לטלטלה רגשית, שכלית, ריגעית .. ותדע גם להוביל אותה בסופו של המסע.. בין גלי התשוקה.. בין אדוות הרטט.. בין השוניות.. חזרה הביתה.. חזרה אל החוף.

יום חמישי, הצפרדע הזה בכניסה ואחר כך במרכז הרחבה כל כך מצחיק אותי.. והפרצופים שהוא עושה..פתאום שמה לב שמסתכלת רק עליו.. הסשן של שלוש הבנות על הבמה בהחלט נחמד אבל כולי מוקסמת מהצפרדע.. איזה כיף לו.. להסתובב ככה בין האנשים כולו צבוע בירוק זוהר.. אף'חד לא ממש יודע מאיפה הגיע.. ושוב הפרצופים המשעשעים שלו.. אני מתמוגגת.
מכירה אותו דווקא.. ממקום אחר בחיים.. ובגלל זה כל כך קשה לי ההתעלמות ממנו.. יודעת שזו פעם ראשונה שהוא נקלע למקום כזה.. שלא בכוונה..פשוט היה ליד ונכנס כי היה נראה לו מעניין..האנשים, הצבעים, התחפושות.. בגלל הצפרדעות שלו אף'חד לא שם לב שהוא לא שייך.. אז הוא נכנס.

מצחיק שכזה, אין לו מושג לאן נפל..זה המקום היחיד שבו מתייחסים אליו כאילו ששום דבר בו לא מוזר.. רק אני לא מצליחה להסתיר את החיוך אז מתרחקת..

פעם ראשונה שלי במקום הזה.. וכולם מסתובבים סביבי במבטי הערצה מטורפת.. מדי כמה דקות ניגש מישהו לשאול אם אני לא מתעייפת..רואה אותו מהסס עשרות פעמים עד שמאיז לשאול.. כל כך חושש מהתגובה.. מגמגם משהו על כמה שישמח לשמש לי ככיסא נוח או כל דבר נוח אחר שמתחשק לי. אחרים מציעים לי לשתות.. וסיגריה.. וצועדים אחרי בהיסוס לשירותים.. אולי שם בחשכה יעיזו לשאול אם אפשר... לעסות לי את הרגליים או הכתפיים או את המוח אם הוא כבר התעייף מחיזורים.. רואים שאני חדשה כאן..? זה כנראה כל כך בולט.. יודעת שאי אפשר להתעלם מהעוצמה שמשדרת ומסתובבת במקום עכשיו יחד איתי.. עם כל תנועה.. עם כל צעד.

אוהבת את העוצמה הזו המרוחקת והמחוייכת שאני מוציאה מעצמי ברגעים כאלו.. נהנית לראות אותם מהססים... כמו כלב שנזרק לצער בעלי חיים ומנסה להפגין את מיטב כשרונותיו כדי שארחם עליו.. מוכן לספוג את כל מנות העלבון המתבקשות ובלבד שאאסוף אותו בסופו של הלילה לביתי החמים..
מוכן אפילו לשמש כשטיח בכניסה..
רק שאתן סימן.. והוא יבוא.
אבל יודעת.. שכמו כל כלב.. מספיק שתעבור בדרכו כלבה מיוחמת.. והופ!! הוא ישכח את כל מה ששינן..
אז אם כבר כלב.. מעדיפה אותו כלבה!

כל כך אצילית הרגשתי.. מרחפת.. כמו באחת ההצגות בהן שיחקתי גבירה אריסטוקרטית מפונקת ויפה..

יוצאת רגע החוצה..עובר לידי אחד חמוד כזה שואל אם יש לי אש.. מוציאה מהתיק ומדליקה לו.. הוא מודה לי ושואל אם אני עוזבת.
" איך אני יכולה..? להדליק אותך ואז ללכת?" אני שואלת אותו מרוצה מעצמי.. גם הוא.. אולי רואה בזה סימן.. אבל אני יודעת שלמרות הרושם החיובי שעשה, אני לא בעניין.. בשבילי הוא כרגע רק עוד משחק..הראש שלי במקום אחר עכשיו.


יוצאת לנשום אוויר נקי וחוזרת ישר לשירותים.. כל כך רוצה שימצא אותי כשאצא משם.. שיעמוד מולי ויתקע בי את המבט הזה בעיניים.. זה שאומר "מצאתי אותך" "חשבת שתצליחי להתחמק" שיפתיע אותי.. כאילו סיכם הכל עם האינטיליגנט מראש.. כאילו דברו מאחורי גבי וסגרו הכל בלי שאדע..
ומכאן נמשיך שלושתינו למקומות אחרים.. חדשים וסוחפים..

אבל הוא לא היה שם כשיצאתי.. וגם לא לאחר מכן..
כמוני.. לא מאותם שמסתובבים במסיבות מעין אלו..
כל מה שרציתי היה לצאת משם ולחזור הביתה.. ואז היא הגיעה... מדהימה ביופיה ונוכחותה.. וידעתי שקורצנו מאותו החומר..
שגם לה אין מה לעשות שם חוץ מסיבוב הופעות קצר שבו תגרום לכל הכלבלבים בשכונה לרייר ואחר תצא להתלקק כמוני על העולם הגדול שמחכה שם בחוץ.

כמו שני מגנטים נתפסנו אחת לשניה.. מבט בעיניים.. חיוך.. והסכמה משותפת נטולת מילים מיותרות, להמשיך יחד את הלילה..
סיבוב שתייה אחרון של האינטיליגנט ושלי.. ראשון שלה ושל הבחור שהביאה.. וכבר ארבעתינו בדרך החוצה.

היה לילה מדהים.
מלא בהומור.. בחיוכים.. בלטיפות.. בפינוקים.. בשיחות חכמות על אנשים ונשים..
ושתיינו.. מלאות במשהו חדש ונעים כל כך.. כמו זוג מתרגש בתחילת הקשר..
וכל כך הרבה יש עוד להספיק ביחד..
וכל כך הרבה הספקנו במעט הזמן שהיה לנו..
היה נפלא.. ומתוק.. והדרך הביתה שהייתה מלאה בהורמונים משתוללים..
והסקס הטוב שהיה אחריו..

ועכשיו.. מרוגשת.. מעצמי, ממנה, מהאינטיליגנט שצועד איתי את כל הדרך הנעימה בבטחון והנאה..
ומהבחור ההוא שממשיך ללחוש לי מילים שמנעימות לי את הלילה ומעירות אותי בבוקר (ומחייך לעצמו עכשיו כשהוא קורא את השורה הזו..)

התרגשות כזו..של התחלה חדשה.. של עוד יום.