זה עומד להיות יום ארוך..ארוך מדי?
כל כך הרבה רצונות מחשבות ודברים שפשוט צריכים להעשות לפני שאוכל להתחיל ולהנות.
בינתייים המון סידורים, וכמה נשים שמתחשק לי לפגוש.. הלילה?
ואחד שלוחש לי מילים חזקות ונשמע כמו הבטחה לחוויה מרטיטה..
ועשרות הודעות אדומות שצריך לקרוא בעיון כד לא להעליב אף אחד..
וגם אם לא חוזרת אליכם זה לא בגלל שאתם לא מעניינים אלא בגלל שאני לא נמצאת כאן כדי להעביר את המילים למעשים..
נמצאת כאן כדי לכתוב.. כדי לקרוא.. כדי להרגיש..
שיהיה המשך יום נפלא.. לכולם
באופן קבוע וחד פעמי
משחקת באש..כן.. הייתה פעם להקת רוק כזאת בשנים שבין 1987-93בניצוחה של שרון בן עזר המדליקה, שכתבה והלחינה כמעט את כל השירים. כמה אהבתי אז לשמוע אותה בקולי קולות ולשיר אותה באוטובוס בדרך לתיכון עם החברות והגיטרה.. כשכל האנשים מסביב מזועזעים עד עמקי נשמתם..מהמילים הקשות.. כבר אז נהניתי מאומנות הטיזינג.
אוחחח.. כמה שנהניתי אז.. כמעט כמו עכשיו.
הרוב מכירים אותה בזכות הלהיט "זיווה" אבל אני אהבתי דווקא את "גיבור בצבא ההגנה" ולא רק בגלל ה"נובלס" ((:
היום מצאתי את עצמי מזמזמת אותו סתם ככה באמצע היום, כל כך הופתעתי לגלות שעדיין זוכרת כמעט את כל המילים בעל פה.. השלמות נעשו הודות ליכולותיו הבלתי מוגבלות של האינטרנט.. תהנו:
"הזכר אוהב את המוות, הוא מרגש אותו מינית
כבר במילא מת מבפנים, הזכר רוצה למות.
לחרוש בג'יפים, לעבור את הגיבוש,
לעשן נובלס לחזק את השיזוף,
לזיין מהר, לגמור תמיד ראשון
לזרוק אחרי שבועיים
לשלם את החשבון.
כן גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה
וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה
ושאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "אהה, אתה מדהים".
למצוא את זו שנותנת, לרוץ ולספר.
לעשות המון כסף, לנהוג הכי מהר
לדפוק ת'מזכירה, לשתות בלי בעיות,
תמיד להסריח ואף פעם לא לבכות
כן גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה,
וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינם
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי "אהה, אתה מדהים"
להיות קצין גבוה, להרוג את האויבים,
ותמיד שיעמוד לי, אין בעיות אין סיבוכים,
אם הייתי יכול אז הייתי איכר,
בינתיים אני חזיר, עליז ומאושר."
איזו נוסטלגיהההההההההה
החבטה עוד מורגשת חזק
בין האצבעות ובפנים הנשמה
ברווח שבין הרגליים
בפישוק
בתחושת הריחוק
בחלקים המוכרים במוח
ברצון לברוח
ביכולת לשתוק לכתוב לצעוק ולדבר
בלי מילים
לגעת מבפנים
לצאת ולחזור
לבכות
ולגמור
יושבות בבית קפה וגולשות לכיוונים אחרים.. מדברות סקס בכל מיני שמות, בכל מיני משפטים, בכל מיני דרכים, במילים.. בכל מיני מינים..
גברים ונשים, נשים וגברים, נשים עם נשים ובכלל על אנשים.
שתי נשים.. יושבות ומדברות וקפה אחד חזק עם ארומה חורפית בצהרי חורף חם.. וחם.. והסקס באוויר לא רק במילים שמדברות..
גם בשיער האסוף שלה שמתוח לזנב סוס גבוה ואצילי כמו.. כמו.. כמו זנב סוס גבוה ואצילי..
והמילים שנשטפות והעיניים שמצטלבות.. ותנועות הידיים שנעשות חסרות מנוחה רוצות לגעת.. ללטף.. לכופף.. לתפוס.. לנשוך ולנשק.
יודעת מה היא רוצה בדיוק עכשיו.. שקופה כל כך.. כמו היד שלה שמטיילת חסרת מנוחה על השפתיים.. על הגוף.. משחררת את השיער האסוף להתפזר ברוח.. מעבירה יד בשיער.. עיניה מאבדות ריכוז.. נבוכות.. מלאות תשוקה.. וגם שלי.
משועשעת מהריגוש שעובר בה.. ובי. רק שיודעת לשחק טוב כל כך.. להתאפק טוב כל כך.. להשאר אסרטיבית ומרוחקת כאילו שאני לא מרגישה בחיזור הפאסיבי שלה..כאילו שאני לא מרגישה רטט קל ונעים בין הרגליים כשהיא נוגעת בי כאילו במקרה כשאנחנו קמות ללכת.. יודעות שנפגש שוב בקרוב.. יודעות שזה יעבור שוב מפסים של עבודה למעגלים של תשוקה, לנקודות מפגש חדשות, למעגלים של ריגוש מהסוג הנשי.. מהסוג שאני כל כך כל כך אוהבת.
איזה כיף לחזור הביתה בלילה.. להכנס לכלוב ולגלות מתנה כזו מוזהבת ונוצצת.. תודה }{
"אתה יוצא לעולם הרחב
אתה מביט והכל בו זהב
אתה יושב מול הים ונשזף
ומתחמם בקרני הזהב
ומלטף תלתלים של זהב
כן, הכל זהב, הכל זהב
לא כל אדם אשר יוצא לרחוב
רואה את מה שלפניו
על פי הרוב אדם יוצא לרחוב
והוא טרוד בענייניו
מתחשק לגשת אליו קרוב
ולומר לו בצחוק רחב
איזה ליל, איזה ים
איזה צל, כמה חם
תסתכל, בן אדם!
כן, הכל זהב, הכל זהב!"
מגפיים.. מגפיים.. מגפיים.. רק מלמיין אותם נהיה לי כבר לא טוב.
יש את החומים מאיטליה שהריצ'רץ' שלהן נקרע
יש השחורים בלי העקב שנקרעה בם רצועה
יש את אלו הבוקרים שנהרסו מהרכיבה
ועוד כמה אחרים שנתקעו במגירה
צריכה סנדלר דחוף..
אין לי מושג איפה מוצאים אחד כזה.. הם עדיין קיימים??
בינתיים אני נוסעת לחפש לי זוג חדש.. עם נעליים זה ממש הולך בקלות אבל מגפיים.. ימים עד שאני מוצאת מה שאני אוהבת.
"נעליים קונים מהר
וגרביים לא חסר
אך מגפיים ומכנסיים
שתמיד קונים קומפלט
קשה מאוד להשיג אותם כעת."
היא רוצה שאתפוס אותה חזק.. שאסטור לה, שאדביק אותה לקיר ואמשוך אותה מהשיער.. שאלחש לה באוזן כל מה שאני אוהבת שעושים בשבילי והיא תסתכל לי בשחור של העיניים, בעיניים מלאות הערצה והתרגשות.. והסכמה.
מבלי יכולת לשחרר מילים.. רק נשימות קצובות כאלו.. מחורמנות.. שמעלות לה את השדיים ומזקירות לה את הפטמות הורודות.. עם כל נשימה ונשימה..
כן, אני יודעת..
כבר הרבה זמן שאנחנו משחקות את המשחק הזה של חברות טובות שנפגשות לקפה ושיחות של בנות.. אבל שתינו יודעות שהמשחק המקדים הזה צריך להתקדם לשלב הבא וזה כל כך ברור שאני היא זו שאמורה לעשות את הצעד הזה שיוביל לפתיחת המשחק.
למה? ככה. כי כמה שאני עדינה ונשית ורכה ומנומסת.. מגיע הרגע שבו צריך לקחת, לדרוש, להוביל, לחתוך, לגעת, ולתפוס.
ובחפיסת הקלפים שלנו, אחרי שערבבנו קצת וחילקנו שווה בשווה.. אין ספק שאני קבלתי את המלכה.
והיא מחכה..
גם אני.. לרגע המתאים. אני אזהה אותו, אני יודעת.. כבר זיהיתי בעבר והוצאתי את האקדח.. ניפנפתי בו בהנאה כמשחקת בצעצוע מוכר ומסוכן.. וזה הרי תפקידו של אקדח בהצגות מעין אלו.. הוא נראה בדרך כלל במערכה הראשונה..ויורה בשלישית.
בבוקר מצאתי עוד הודעה אדומה חדשה בתיבת ההודעות שלי.
הוא השאיר לי מכתב של ממש.
כתב שהוא טס בחמש לפנות בוקר, שבטח עוד אהיה ישנה ומכורבלת בפוך בשעה שהוא יעלה על המטוס בדרך לשם..
כתב שהוא שמח על שפגש אותי כאן.. ועוד כמה מילים שעושות נעים בבפנים של הגוף החשוף..
ביקש שאכתוב לו בימים הקרובים שבהם ייאלץ להעדר מהכלוב.
ביקש שאכתוב כל יום.
רוצה שתיבת ההודעות שלו תתמלא במילים שלי.
שידע שגם אני כמוהו... מצפה שיחזור.
אבל חוץ מהמילים החודרות שנטע בי עד עכשיו.. אין לי דרך לדעת איך מרגיש המגע שלו.. הריח.. גוון הקול..
ועכשיו אני חרמנית.. חרמנית עכשיו.
רוצה למצוץ ולגעת לתפוס ולקחת, להתמסר ולהימסר.. למי שרק יחליט בשבילי..
ולהרגיש. אחרי שנים ארוכות בהן השפלתי, הצלפתי, אילפתי, זיינתי, סטרתי, קשרתי וזרקתי..
להרגיש חזק חזק את התחושה הזו של האשה הנשלטת.. תחושה שלא חוויתי מ-ע-ו-ל-ם עם מישהו אחר.
ועכשיו.. אולי עכשיו?..
כנראה שלא..
כי הבוקר הוא נסע.. ובינתיים.. דברים זזים ומשתנים לי כל הזמן..
ובכלל מי יודע איפה אהיה כשיחזור?
אולי עד אז.. החשק יעבור.
זה התחיל כמו עוד הודעה חדשה בצבע אדום:
- "את הדבר הכי מסקרן ומעניין שנתקלתי בו... זה זמן.
אני מסוקרן לגמרי ממך. "
זה המשיך בתגובת תודה על המחמאה או משהו כזה.. כבר לא זוכרת בדיוק, והמשיך ב:
- " כבר בקריאה ראשונית - נגעת בי במילותייך ככה שרציתי להכיר אותך.
אין הרבה פרופילים איכותיים שמביעים משהו... משהו שמתחשק לך להיות חלק ממנו.
משהו שנשמע לך מצד אחד מוכר ומצד שני הכי שונה שאפשר.
מעניינת נו... כבר אמרתי."
אחרי תקופה ארוכה שבה התרגלתי לצרור משעמם של הודעות יבשות בסגנון : רוצה להיות העבד שלך וכו'.. החלטתי שלא יזיק לי קצת לפלרטט..הזהרתי אותו מפניי, תוך שאני מציינת את העובדה שאני סוררת, שכל אחד שהתהדר בפניי בתואר "אדון", התחלף ברגע שנחו עליו מילותיי או רגליי. שקשה לרסן אותי , שאני נהנית מהתחושה המרגשת של הפיכת האדון לעבד.. וגם זה לא הרתיע אותו.. להפך..
- "האמת היא שמעבר לתגובה הטריוויאלית של רצון להוכיח לך שאני יכול עליך... אני נורא מסתקרן מהיכולת הזאת שלך.
להפוך שולט לעבד..." הוא כתב.
אני לא זוכרת מה עניתי אחרי המשפט הזה שלו.. כי אינני בעלת מנוי זהב, כך שנשללת בפני היכולת לקרוא את תגובותיי מאז, אבל זוכרת שהצליח להעביר בי התרגשות קלה כשכתב את המילים שבאו אחר כך:
- " אני אוהב את בחירת המילים שלך. את כותבת מקסים. אפילו כשאת כותבת סתם ככה. משפט סתמי על החורף המתקרב"
אם יש משהו שמדליק אותי יותר מכל מילה שמריירת סקס, הלא זו אינטליגנטציה מינית חריפה.. ולזו יש חשיבות רבה בבחירת המילים החודרות לתוכי וזורעות בי תשוקה חדשה.
מעולם לא נפגשתי עם מישהו מהחברים בכלוב.. את אלו שאיתם בחרתי/נו (האנטיליגנט ואני) להשתעשע, אספנו בדרך..
מכיוון ששנינו שייכים לסוג האנשים שמשאירים חותם בכל מקום, הרי שהנוכחות שלנו מורגשת מאוד כשאנחנו נכנסים לחדר.. ומכאן גם הצלחנו לאסוף לעצמינו אי אילו חוויות מעניינות.
כתבתי לו שכנראה שנוכל להמשיך להתכתב כאן אבל לא מעבר לכך, כי אני לא רואה את עצמי נפגשת עם "מישהו מהכלוב" למרות שהוא בהחלט נשמע מרתק ומבטיח.
ואז הוא שלח לי את המילים הבאות שאותן חתכתי מתוך כלל המכתב:
- " אמממ... ילדונת מילולית שכמותך.. עכשיו תקשיבי לי.
עוד פעם את אומרת לי "מישהו מהכלוב" ומייחסת את זה לי... אני בא אליך ברגע זה, ו... לא יודע מה.
😄
אני לא "מישהו מהכלוב"
אני איש.
אמיתי.
רגיל בחיי היומיום. "
חייכתי.. אין ספק שהוא צודק.. הרי בכנותי אותו "מישהו מהכלוב" אני מכניסה גם את עצמי לאותה קטגוריה מטופשת..
אין ספק כי עובדתית אני אכן "מישהי מהכלוב" אך עובדה זו מרמזת אולי, רק על עשירית האחוזים מן האדם השלם שקיים בתוכי..
הוא ממשיך ללחוש לי מילים חזקות שמצליחות לגעת בכפתורים הנכונים.. וזה חדש לי.. הריגוש הזה שמתרחש ממש כאן.. במקום שבו תכננתי רק לקרוא ולכתוב..
אם יש עוד משהו שמרגש אותי מאוד, הוא שייך בדיוק לרגעים האלו, בהם אני מוצאת לעצמי אטרקציה חדשה כזו, של התמודדות עם תוכניות שמשתבשות.. שיוצאות משליטה.. שסוטות מהדרך.
לעזעזאל!!!!. כמה שאני אוהבת את הסטיות האלו!
חשבון , מתמטיקה, הנדסה וכל מה שקשור לתחום הגיאומטרי הזה תמיד בלבל אותי נורא.... מסוג הדברים המסובכים האלו, שהמוח שלי לא קיבל את הוראות השימוש שלהם.
ונפש.... הווו נפש.. אהבתי הגדולה.
עכשיו לחבר את החשבון עם הנפש.. באמת שגדול עלי.
אבל כמה שלא רציתי וכמה שחשבתי שאצליח לעבור את הכיפור הזה בלי להכנס לתסבוך הזה, לא הלך. אני חושבת שאכלתי יותר מבכל יום רגיל.. רק המחשבה על כך שמישהו צם עכשיו גרמה לי לרעב גדול.. איזה גדול? עצום.. פרצה ממני באחת (בלילה) מורדת של לרדת בגדול וגרמה לי לרדת על המקרר כמו שהרבה זמן לא העזתי.. כמות הקפה שצרכתי הייתה כמו של כמה עובדים במשרד (מה שלא הפריע לי להרדם ישר אחרי כוס הקפה הרביעית לשנת צהריים ארוכה מתמיד) והסקס... לא הצלחתי להתאפק מלרצות אותו יותר ויותר..אחחחחחחחחחחח כמה חטאים ביחד..
ועכשיו, יממה אחרי, שישי בלילה ואני עושה חשבון נפש ומגלה שחוץ מאוסף החטאים שצברתי לי ביום הדין, דווקא הייתי די בסדר השנה. באמת שהשתדלתי להסתובב במצב של מודעות רוב הזמן, לפזר חיוכים, להיות נעימה או אכזרית אם צריך.
אז גם אם בכל זאת הכאבתי..כשלא רצית שיכאב..
גם אם פגעתי... אז או עכשיו
מבקשת סליחה..
הנה זה כתוב..
שלא תגיד
הכתובת הייתה על הכלוב!
שתהיה שנה מחוייכת משעשעת ומרתקת.. לכולנו.