באופן קבוע וחד פעמי

בבוקר מצאתי עוד הודעה אדומה חדשה בתיבת ההודעות שלי.

הוא השאיר לי מכתב של ממש.
כתב שהוא טס בחמש לפנות בוקר, שבטח עוד אהיה ישנה ומכורבלת בפוך בשעה שהוא יעלה על המטוס בדרך לשם..
כתב שהוא שמח על שפגש אותי כאן.. ועוד כמה מילים שעושות נעים בבפנים של הגוף החשוף..
ביקש שאכתוב לו בימים הקרובים שבהם ייאלץ להעדר מהכלוב.
ביקש שאכתוב כל יום.
רוצה שתיבת ההודעות שלו תתמלא במילים שלי.
שידע שגם אני כמוהו... מצפה שיחזור.

אבל חוץ מהמילים החודרות שנטע בי עד עכשיו.. אין לי דרך לדעת איך מרגיש המגע שלו.. הריח.. גוון הקול..

ועכשיו אני חרמנית.. חרמנית עכשיו.
רוצה למצוץ ולגעת לתפוס ולקחת, להתמסר ולהימסר.. למי שרק יחליט בשבילי..
ולהרגיש. אחרי שנים ארוכות בהן השפלתי, הצלפתי, אילפתי, זיינתי, סטרתי, קשרתי וזרקתי..
להרגיש חזק חזק את התחושה הזו של האשה הנשלטת.. תחושה שלא חוויתי מ-ע-ו-ל-ם עם מישהו אחר.
ועכשיו.. אולי עכשיו?..

כנראה שלא..
כי הבוקר הוא נסע.. ובינתיים.. דברים זזים ומשתנים לי כל הזמן..
ובכלל מי יודע איפה אהיה כשיחזור?
אולי עד אז.. החשק יעבור.